דף הבית    צור קשר    קישורים שימושיים    כתבות מהעיתונות


שתוק כפי יכולתך

למה הדג על הצלחת? כי הוא פתח את הפה


מגיפה נפוצה אצל פוליטיקאים היא ה"דברת". לעיתים קורה ומועמד פלוני מוזמן לברך לכבוד החג, ובמקום להסתפק במשפט וחצי, הוא מפליג בבירבורים דקות ארוכות עד שנאלצים לגרור אותו בכוח מהבמה. נפוצה אף יותר התופעה בה יושב לו מועמד מול אדם, או מול קבוצת אנשים, שמעולם לא ראה לפני כן, ומפליא בסיפוריו. תוך שהם מנסים לשאול אותו משהו, הוא קוטע את דבריהם בהצעה שאין לסרב לה: "תנו לי לחסוך לכם זמן", וכך סותם להם את הפה, ומשתלט על השיחה. הוא עובר מנושא לנושא, שואל את עצמו שאלות, עונה, מספר בדיחה וצוחק בדיוק ברגע הנכון, נזכר בדבר חשוב אחר שיש לציין, מתבל את דבריו בפסוק גמרא כדי להתחבר אל שומרי המסורת בינינו, לא שוכח כמובן להחמיא לעצמו מפעם לפעם, וחותם במשל מאת סבתו. אותו אדם שבע רצון מעצמו עד מאוד, שהרי נאומו היה רב רושם, רהוט ומשכנע, הוא "שטף את המגרש גלים גלים" ממש כאילו היה באיירן מינכן מול קבוצת כדורגל ישראלית. אך כמעט תמיד, אין קשר בין תחושתו הטובה של הפוליטיקאי לבין תוצאות הפגישה בפועל. הרי אותו דברן שכח את הכללים החשובים ביותר לשיחה אישית של גיוס פעילים או שכנוע תומכים:

1. לאדם שמולך פחות חשוב מה אתה אומר, והוא יותר מתעניין בדבריו שלו.

2. נושא השיחה הוא לא אתה, אלא האדם שאיתו אתה מדבר. מה מטריד אותו, מה מעניין אותו.

3. האדם הטיפוסי מעדיף פוליטיקאי שמקשיב על פני כזה שמדבר.

4. שום דבר מדבריך לא ייזכר, פרט לאלה שתרצה שיישכחו.

5. פוליטיקאי מתעניין וקשוב הוא הרבה יותר משכנע מפוליטיקאי מפטפט.

6. אחרי 20 שניות של דיבור רצוף, המאזין אינו מקשיב עוד אלא רק בוהה בך בנימוס ומבקש מבורא עולם שתסיים את דבריך.

 

לעומת אותו דברן כפייתי שלא שולט בפיו, אפשר להציג את האדם השתקן, זה שמאפשר לבן שיחו להתבטא ככל העולה על רוחו. אדם זה, יתכן שלא יוציא משפט אחד שלם מפיו לאורך כל השיחה, אך בכל זאת ישיג את מטרותיו. כשהצד השני ייצא מהפגישה הוא יחוש שיש על מי לסמוך – יש מי שמקשיב, מבין, ואף מסכים, אדם נעים ונוח שמייחס לזולת חשיבות מספיק גדולה כדי שיקשיב בסבלנות לדברי אחרים.

לאחר שכבר פגשתי בדרכי את אלה וגם את אלה, גם דברנים כפייתיים שמדברים את עצמם לדעת, וגם שתקנים קשובים וסבלניים, גיליתי את הסוד: יש קשר הדוק בין מידת השתקנות של פוליטיקאי בשיחת היכרות ושכנוע - לבין הצלחתו בשיחה הזאת. לכן, עד כמה שזה נשמע מנוגד לטבע, מועמד פוליטי חייב בראש ובראשונה לדעת להקשיב, לאפשר לצד השני לדבר ככל העולה על רוחו, גם אם משמעות הדבר היא שהמועמד עצמו לא יוציא אפילו מילה אחת לאורך כל הפגישה. כל ניצחון במלחמה על רשות הדיבור – הוא הפסד במלחמה על אהדתו של הצד השני בשיחה.


נכון, השתיקה קשה. המון דברי חוכמה עומדים על קצה הלשון, משתוקקים להיוולד. אבל במשחק הזה, כשהמטרה היא לכבוש לבבות – אלה החוקים האכזריים. ולכן: מצא לך את הדרך המתאימה לך שתקל עליך את מלאכת ההקשבה, הנעלמת מהעולם, ואל תשכח, שבשיחת שכנוע, עליך לשתוק כפי יכולתך.




 

כאשר מועמד חדש שואל את עצמו "למה הציבור צריך לבחור בי" - עליו תחילה לשכוח מהתשובה "בגלל שאני הכי איכותי / ראוי / משכיל / מוכשר". זאת - לא התשובה הנכונה, והציבור לא בוחר באדם רק בגלל שבעיני עצמו הוא המוצלח ביותר

עוד

כמעט תמיד יפעל הפוליטיקאי התובע, לא למען הוצאת האמת לאור, אלא מסיבות אחרות לגמרי, וגם השופט שמודע היטב למתרחש, בוחן בעין ביקורתית את איש הציבור המבקש להגן על שמו הטוב דווקא בבית המשפט

עוד

עם ספירת קולות החיילים, עלולה למצוא את עצמה מפלגה מתפללת שלא לקבל קולות נוספים לעצמה, כי אז תזכה שותפתה להסכם העודפים בקולות אלה, שעלולים לבוא על חשבון מנדט אחד שלה

עוד

נגה"פ. נס גדול היה פה? לא רק. נקמנות, גזענות, התנשאות, פחד: הגורמים המשפיעים ביותר על נפש הבוחר, ולא פעם דווקא אליהם, באופן מעודן ומוסווה כמובן, נפנה את המסרים שלנו

עוד

קמפיין נגטיבי הוא אפיק הסברתי, שלא מונע משינאה, כעס, או נקמנות. הוא צעד מקצועי טקטי ולגיטימי שנגזר מניתוח קר של המצב

עוד

למרות הפופולאריות של חוגי הבית, אין המדובר אלא בשיטת עבודה מיושנת, חסרת תועלת מעשית, שהיא פתרון לעצלנים ובזבוז זמן פעילות יקר 

עוד

טלמרקטינג הוא יעיל רק כאשר הוא ממוקד במטרות שצויינו, ומתוכנן מראש. התקשרות סתמית לאנשים, ופטפוט אקראי בנסיון לשכנע – היא חסרת ערך

עוד


 



 

המדריך השלם למועמד הפוליטי / אורן שמיר