דף הבית    צור קשר    קישורים שימושיים    כתבות מהעיתונות    ריבוי מועמדים נגד מועמד מוביל - למי זה טוב?

 


המועמד שחושב שכולם טפשים
"כולם עובדים על כולם" (דוביד שווייצר)


"החלטתי שאני נשאר בליכוד וזהו. הליכוד הוא ביתי, ובית לא עוזבים", כך, באופן חד וברור, כתב שאול מופז לחברי הליכוד, בבקשתו מהם לתמוך במועמדותו לראשות התנועה. בדיוק שבוע לאחר מכן, כשגילה שהסקרים חוזים לו תבוסה, נחת מופז במפלגתו החדשה "קדימה", תוך שהוא מסביר: "הליכוד פנה לימין הקיצוני, וזו לא דרכי". הזיגזוג המהיר לא נראה למופז בעייתי, והוא אף הצהיר: "איני רואה פה בעיית אמינות". אכן, הפוליטיקאי, הארצי כמו גם זה המקומי, יתייחס למילותיו כאל עניין זמני ולא מחייב, תמיד יידע להסביר את מעשיו, תמיד ימצא תשובה לכל שאלה, וגם תמיד יחשוב בטעות שכולם "קונים" את ההסבר. "בעיית אמינות"? ממש לא אצלו, הרי לשיטתו, הוא סיפק הסבר, לא?

דוגמאות דומות יש בשפע: פוליטיקאי מסוגל בקלות רבה לעבור ממפלגה למפלגה, להתנגד להצעת חוק שהוא עצמו העלה, לטעון טענה שאך לאחרונה הוא גינה בתוקף, לפרוש מהכנסת רגע אחרי שנבחר אליה, לצאת לחופשה מהפוליטיקה כדי "לבלות יותר עם הילדים", או לחזור אליה בימים טובים יותר "כי המדינה זקוקה לו", והמילים הן עבורו לא יותר מבועות אוויר שמרפדות את דרכו.
לא פעם מועמד שרק אתמול הזהיר מפני הסכנות הרבות שביריבו המושבע - היום כבר חובר אל השרץ ומכשיר אותו בכל פה, ומועמד שהיום צוחק בפראות לשמע השמועה שהוא פורש - מחר יפרוש "מסיבות אישיות", ויסתמך על הזכרון הציבורי הקצר, ועל הסבריו הרופפים, כדי להציל לפחות את אמינותו.


אלא שבניגוד למקובל לחשוב, אמינות של פוליטיקאי היא לא דווקא תכונת אופי, אלא מיומנות מקצועית. מועמד שמתנהל היטב ובאופן מחושב - לא נזקק להסברים וזיגזוגים, ורק מי שכושל במשימתו, שוגה בהערכת המצב שלו, טועה בהתבטאויותיו ובמהלכיו הפוליטיים - נדרש לעמוד במצבים של חוסר אמינות. אז, לפתע, מילותיו שוות כקליפת השום, המצפון שלו נקי כי מעולם לא נעשה בו שימוש, ובמהרה 
הוא הופך לאותו מועמד שחושב שכולם טפשים.


"קידום החינוך הוא חלק חשוב בתכניתי לקידום העיר, שהוכנה עם צוות מומחים". כך הוא מצהיר, וחושב שבכך העביר מסר של איכות ורצינות, כחלק ממסעו "להחזרת התקווה". אך גם התמימים שבבוחרים יודעים שאין תכנית, אין מומחים, וקידום החינוך הוא רק סיסמא שמטרתה לקדם את עצמו. "בואו נשים את האגו בצד ונלך ביחד", הוא יגיד, אך בו בזמן הקים מפלגה משלו שרק הגבירה את הפיצול. האם באמת דיבוריו על "אחדות" נשמעים ממלכתיים? או שהם סיסמא ריקנית שכולם-כולם, חוץ ממנו, מבינים שמאחוריה אין ולא כלום?

"מה שבאמת חשוב לי מהכתבה זה שיראו שהבחירות בעיר שלנו תוססות ומלאות עניין", כתב מועמד צעיר לאחר כתבה טלויזיונית שעקבה אחריו, הציגה אותו כבובה בידי מישהו אחר, ולמעשה קברה סופית את מעט סיכוייו לעבור את רף האחוז הדו-ספרתי. כן, זה מה שבאמת חשוב לו, התסיסה. וכולם "מאמינים"...

"אם הייתי יודע שהתמונה שלי תעשה כזה רעש, הייתי פותח בה את הקמפיין", הכריז בפייסבוק אותו מועמד ממש, לאחר פרסום תמונה שבה נעשתה טעות פוטושופ שגרמה לתמונתו לצאת חסרת הגיון. הנה, הוא מומחה לכיבוי שריפות, ועכשיו הכל בסדר.

בסדר? טוב, לא בדיוק. המועמד שחושב שכולם טפשים, טועה מאוד, ולא מן הנמנע שיש פה רק טיפש אחד. הבוחרים ברובם הם חכמים, חשדנים, מנוסים, וחדי אבחנה, קשה מאוד לעבוד עליהם ולמכור להם לוקשים. הטוקבקים והתגובות כבר יבהירו את המובן מאליו: את ההתחכמויות האלה, את התיקונים וההסברים הרופסים בדיעבד, את הנסיונות להציג מחדל כהברקה, את ההתמקדות המכוונת בטפל במקום בעיקר, את כל מה שבא אחרי "צר לי אם הובנתי לא נכון" - מקבל הציבור בספקנות, כבדיחה ששמה חותם נצחי על חוסר אמינותו של המסביר, וכזרקור של אור מגוחך המאיר את דמותו. בניגוד למה שהוא סבור, הבוחרים לא קוראים את הסבריו ואומרים בליבם: "אההה, עכשיו הבנו שהוא לא ניסה למכור את העיר לערבים, אלא בסך הכל עורך פגישות נימוס סודיות עם בני מגזרים שונים, מדבר עם כולם, כמתבקש ממנהיג עתידי שכמותו".

המועמד שחושב שכולם טפשים, הוא אחד שנוטה להרבות בביצוע טעויות, ולפתור אותן בקלילות בהבל פיו. אלא שמועמד טוב יודע שמהטעויות כדאי להימנע מבעוד מועד, באמצעות מקצועיות, קפדנות, ומחשבה מסודרת על כל פעולה. ואם כבר עשית טעות, או דעתך השתנתה בדבר מסויים, וזה קורה גם אצל מועמדים טובים, רצוי לתת לבוחרים קצת קרדיט: אם כבר "יצאת פיתה", מזער את הנזק, ואל תנסה לגנוב דעת. "גם האמת היא אופציה", נהוג לומר, ואני אוסיף: אפילו אצל פוליטיקאי.







 

כאשר מועמד חדש שואל את עצמו "למה הציבור צריך לבחור בי" - עליו תחילה לשכוח מהתשובה "בגלל שאני הכי איכותי / ראוי / משכיל / מוכשר". זאת - לא התשובה הנכונה, והציבור לא בוחר באדם רק בגלל שבעיני עצמו הוא המוצלח ביותר

עוד

כמעט תמיד יפעל הפוליטיקאי התובע, לא למען הוצאת האמת לאור, אלא מסיבות אחרות לגמרי, וגם השופט שמודע היטב למתרחש, בוחן בעין ביקורתית את איש הציבור המבקש להגן על שמו הטוב דווקא בבית המשפט

עוד

עם ספירת קולות החיילים, עלולה למצוא את עצמה מפלגה מתפללת שלא לקבל קולות נוספים לעצמה, כי אז תזכה שותפתה להסכם העודפים בקולות אלה, שעלולים לבוא על חשבון מנדט אחד שלה

עוד

נגה"פ. נס גדול היה פה? לא רק. נקמנות, גזענות, התנשאות, פחד: הגורמים המשפיעים ביותר על נפש הבוחר, ולא פעם דווקא אליהם, באופן מעודן ומוסווה כמובן, נפנה את המסרים שלנו

עוד

קמפיין נגטיבי הוא אפיק הסברתי, שלא מונע משינאה, כעס, או נקמנות. הוא צעד מקצועי טקטי ולגיטימי שנגזר מניתוח קר של המצב

עוד

למרות הפופולאריות של חוגי הבית, אין המדובר אלא בשיטת עבודה מיושנת, חסרת תועלת מעשית, שהיא פתרון לעצלנים ובזבוז זמן פעילות יקר 

עוד

טלמרקטינג הוא יעיל רק כאשר הוא ממוקד במטרות שצויינו, ומתוכנן מראש. התקשרות סתמית לאנשים, ופטפוט אקראי בנסיון לשכנע – היא חסרת ערך

עוד


 



 

המדריך השלם למועמד הפוליטי / אורן שמיר