דף הבית    צור קשר    קישורים שימושיים    כתבות מהעיתונות    ריבוי מועמדים נגד מועמד מוביל - למי זה טוב?

 


עצלנות היא האויב מספר אחד

"אני משוגע על עבודה – אני יכול לשבת שעות ולהסתכל על אנשים עובדים"


"לא ראיתי דבר כזה", זעק התימני הזקן בישיבת החירום שכונסה במטרה להטיח בי את קיטונות הביקורת של הפעילים, "לא הוזמנתי אפילו לישיבת מטה אחת!". טוב, יש כאלה שפעילותם במסגרת הקמפיין מתמצית בהשתתפות בישיבות, וכמו שהם לא מעלים על הדעת שלא יתקיימו ישיבות שהשד יודע על מה צריך לדון בהן, כך הם גם לא מעלים על הדעת שיש פעילויות אחרות שבהן פעילים, כמו למשל זה שזעק, יכולים להשתלב. כאלה הם העצלנים.


עצלנות היא אינה חוסר הרצון לעבוד, ולהיפך – מיטב העצלנים מוכנים להקדיש את מלוא זמנם ומרצם לעיסוק בבחירות. עצלנות היא ההתחמקות מלעשות את מה שצריך, העדפת העיסוק הנעים והקל, וה"הישארות באזור הנוחות".

לא פעם צצים פעילים מלאי מוטיבציה ש"מוכנים לעשות הכל", כדבריהם, למען הניצחון. הם מבקשים תפקיד כמה שיותר בכיר ואחראי, אך במהרה מתגלה האמת: מה שהם באמת מבקשים לעשות, זה לנהל אחרים, ובין לבין לקיים ישיבות בטלות במטה, או שיחות בוסר של ניתוח המצב. בסוף היום ירגיש פעיל עצלן שהוא העביר את היום בכשרון רב, בגלל שכמעט הצליח לשכנע בר-פלוגתא בצידקת טענה כלשהיא. פעיל עצלן לא יסכים לעשות את הפעולות החשובות ביותר, אם הן אינן קלות ונוחות. הוא יימנע מלעמוד בדוכנים בשמש הקופחת, לטפס בחדרי מדרגות חשוכים כדי להקיש בדלתות ולדבר עם אנשים, לחלק חומר הסברה בתיבות הדואר, או לעשות טלמרקטינג לאנשים לא מוכרים. עבודות אלה הן לא מתאימות לעצלן, האוהב לעשות את מלאכתו בישיבה תחת מזגן, תוך פטפוט עם חברים ולגימת תה-עלים, וקצירת תהילה השמורה לגיבורי על.

עצלנות של פעילים, שמתחילה בדרך כלל בעצלנות של המועמד עצמו, היא צרה גדולה, ולכן יש להקפיד על יצירת מערך ארגוני המבוסס על פעילים שמוכנים לעשות עבודה אמיתית וחשובה, ולא "עבודה כאילו". צריך לדאוג להרחקתה מהמטה של שכבת העצלנות והפינוק, הנוטה להתפשט ולהרעיל את הסביבה, ולעומת זאת לאמץ בחום כל פעיל שמוכן לנטוש את הברברת, להפשיל שרוולים, ולעשות את הדברים הדרושים באמת. דפוסי העבודה והחשיבה שיווצרו בתחילת הקמפיין – יקבעו את אופי העבודה במהלכו ועד לסיומו. קביעת סטנדרטים של עבודה יצרו מטה יעיל, ואילו יצירת סטנדרטים של עצלנות יקשו על כל נסיון מאוחר לעבור מדיבור - למעשה. יש להקפיד שהמטה לא יהפוך ל"מועדון חברים", שבו יושבת חבורת בטלנים באפס מעשה ומנתחת את המצב, דבר שקורה במטות רבים, אלא יהיה מקום של עבודה, שאליו מגיעים רק לצורך זה.

עצלנות של מועמד היא לא פחות גרועה. מועמד עצלן אמנם עובד מאור שחר עד אישון לילה, וחוזר לביתו בהרגשת סיפוק של אחרי יום עבודה קשה, אך בגלל עצלנותו הוא עשה את הדברים שהוא אוהב לעשות, ולא את אלה שצריך לעשות.

הוא ישב בישיבות עם ראשי המטה שלו, שימש כבורר במריבות פעילים, השתתף בפגישות עם עסקנים פוליטיים יריבים, לחץ ידיים בארוע כלשהוא עם בורקסים, ואף השתתף בחוג בית שהתחיל בשעה 8 בערב. הוא שב הביתה עייף ומרוצה. אך אם נכמת את עבודתו לתועלת מעשית, נגלה שהזמן ירד לטמיון. אם במקום ישיבת מטה היה עובר בבתי תושבים ומחלק חומר הסברה, היה פוגש בזמן הזה 300 בוחרים – בבתיהם, ונותן להם באופן אישי את מצע הבחירות שלו. אם היה פותח את חוג הבית שלו רק בשעה 21:30 בערב – היה מרוויח עוד שעה וחצי של עבודת שטח חשובה. לעומת זאת את ניהול המטה יכול היה להשאיר לאחרים ולהרוויח זמן יקר לגיוס בוחרים חדשים.

בסופו של יום, המועמד העצלן התעייף לפחות כמו המועמד החרוץ, והרגיש שהוא ניצל את זמנו היטב. הוא חזר הביתה בתחושה טובה של עוד יום עבודה מוצלח. אך המועמד החרוץ בזמן הזה הגדיל את כוחו. נכון, לא קל לכתת רגליים, לטפס במדרגות, לדפוק בדלתות, ולחייך למאות אנשים, שלא כולם מאירי פנים, אך זאת הדרך להצליח! ואילו אותו מועמד שמתמחה בישיבות מטה, מגעים פוליטיים, ותקיפת בורקסים – עלול להישאר בסוף הקמפיין בלי כלום, זולת עוד שניים-שלושה קילוגרמים, ועם שיעור בלתי נשכח במדעי החיים.


 

כאשר מועמד חדש שואל את עצמו "למה הציבור צריך לבחור בי" - עליו תחילה לשכוח מהתשובה "בגלל שאני הכי איכותי / ראוי / משכיל / מוכשר". זאת - לא התשובה הנכונה, והציבור לא בוחר באדם רק בגלל שבעיני עצמו הוא המוצלח ביותר

עוד

כמעט תמיד יפעל הפוליטיקאי התובע, לא למען הוצאת האמת לאור, אלא מסיבות אחרות לגמרי, וגם השופט שמודע היטב למתרחש, בוחן בעין ביקורתית את איש הציבור המבקש להגן על שמו הטוב דווקא בבית המשפט

עוד

עם ספירת קולות החיילים, עלולה למצוא את עצמה מפלגה מתפללת שלא לקבל קולות נוספים לעצמה, כי אז תזכה שותפתה להסכם העודפים בקולות אלה, שעלולים לבוא על חשבון מנדט אחד שלה

עוד

נגה"פ. נס גדול היה פה? לא רק. נקמנות, גזענות, התנשאות, פחד: הגורמים המשפיעים ביותר על נפש הבוחר, ולא פעם דווקא אליהם, באופן מעודן ומוסווה כמובן, נפנה את המסרים שלנו

עוד

קמפיין נגטיבי הוא אפיק הסברתי, שלא מונע משינאה, כעס, או נקמנות. הוא צעד מקצועי טקטי ולגיטימי שנגזר מניתוח קר של המצב

עוד

למרות הפופולאריות של חוגי הבית, אין המדובר אלא בשיטת עבודה מיושנת, חסרת תועלת מעשית, שהיא פתרון לעצלנים ובזבוז זמן פעילות יקר 

עוד

טלמרקטינג הוא יעיל רק כאשר הוא ממוקד במטרות שצויינו, ומתוכנן מראש. התקשרות סתמית לאנשים, ופטפוט אקראי בנסיון לשכנע – היא חסרת ערך

עוד


 



 

המדריך השלם למועמד הפוליטי / אורן שמיר