דף הבית    צור קשר    קישורים שימושיים    כתבות מהעיתונות    ריבוי מועמדים נגד מועמד מוביל - למי זה טוב?

 

ריבוי מועמדים כנגד מועמד מוביל: למי זה טוב?

"התאחדנו לכוח אחד וגדול"


אחת הדילמות הלא פתורות, שנידונה כמעט בכל מערכת בחירות מקומית, היא השאלה: האם כדי להחליף ראש רשות מכהן, נכון יותר לרוץ ככוח גדול ומאוחד נגדו, או בכמה ראשי חץ שמטרתם להתאחד בסיבוב השני? שאלה זו היא סוגיה שבמחלוקת, שיש לבחון בכל מקרה לגופו, אך ככלל, אפשר לסמן כיוון בסיסי לפתרון.

ראשית יש לקבוע כי כפיית סיבוב שני על ראש רשות מכהן - היא תחנה חשובה בדרך אל המהפך, שהרי הציבור, ברובו, מחולק לאוהבי העומד בראש ולמתנגדיו, וראש רשות שלא הצליח לגייס לזכותו 40% בסיבוב ראשון - יתקשה לגייס 50% שבועיים לאחר מכן. נכון, לא פעם קורה שראש רשות מכהן מצליח לצאת מהמצוקה ולגבור על יריבו בסיבוב השני, אך על כל מקרה כזה, ישנם חמישה מקרים שבהם מרגע שהוכרז על סיבוב שני - מתחיל סחף בכיוון המועמד שכנגד ראש הרשות, סחף שנושא אותו בהצלחה אל קו הסיום. הסטטיסטיקה קובעת ברורות: עלה ראש רשות מכהן לסיבוב שני - מצבו לא טוב, וממקום של פייבוריט ברור לניצחון, הוא הופך ל"אנדרדוג" מובהק, גם אם בסיבוב הראשון זכה ל-39.9% תמיכה.

"אם כך", חוזרת תמיד השאלה, "למה שלא להפוך את הסיבוב הראשון לסיבוב שני ע"י חבירת המועמדים כולם כנגד העומד בראש?". שאלה זו מוצדקת מתמטית, אך מתמטיקה היא לא בהכרח רלוונטית פה: מחנה פוליטי הוא לא גודל אדיטיבי, וחיבור של שלושה מטות של מועמדים שונים למטה אחד גדול, לא רק שאינו מייצר מחנה גדול פי 3, אלא בדרך כלל ערכו הכולל הוא נמוך בהרבה מצירוף סך חלקיו, לו אלה היו רצים כל אחד לחוד. כאשר קיים מועמד מוביל, הריצה מולו במספר מטות - שלכל אחד מהם יש את הפרסומים, הצוות, הארועים, הרעיונות, מעגלי ההכרויות והתקציבים שלו - הוא יעיל לאין ערוך מאשר חבירה למטה אחד שבו העומד בראש ממשיך במשנה מרץ קדימה, אך יתר שותפיו מגיעים לשותפות הזאת במוטיבציה נמוכה, סף רגישות והעלבויות נמוך, נכונות אפסית להמשיך ולהוציא כסף מהכיס, ויכולת מוגבלת לגייס אחריהם את תומכיהם ופעיליהם מהמטה המקורי. וזה עוד לפני שדיברנו על סוגיות ניהול הקמפיין, סמכויות הביצוע, סדר הרשימה, ומקומו של כל אחד מהמועמדים המצטרפים - בתמונה הכוללת.
בנוסף, כל שותף במבנה החדש מביא איתו לא רק תומכים נאמנים אלא גם יריבים ש"לא ידרכו במקום בו הוא נמצא", וכך תועלת מאיחוד יכולה להתבטל כליל מול סלעי המציאות. כך שנסיון זה לקיצורי דרך, משחק רק לטובת המועמד המוביל עצמו, והרווח היחיד שמייצר האיחוד למחולליו - כלומר תחושת העוצמה של החזית המאוחדת - מתבטל מול בזבוז האנרגיה שנגרם כתוצאה ממחיקתם של מטות נוספים שאמורים היו לעבוד במקביל. 


במיוחד הדברים נכונים כאשר ישנו עוד מועמד, שלישי במספר, אשר מסרב להצטרף אל האיחוד החדש. אם המועמד השלישי הוא משמעותי וכוחו נושק ל-20%, הרי שריצת שלושה מועמדים זו, היא הנוחה ביותר עבור ראש הרשות, שכן אז, הוא צריך בסך הכל לעבור את רף ה-40% כדי לנצח, כששני יריביו יושבים על אותה משבצת אופוזיציונית. לכן, ריצה של שלושה מועמדים היא האידיאלית עבור המועמד המוביל.

הדברים מתחילים להשתנות בכיוון ההפוך, מהמועמד הרביעי ואילך. בעוד המועמד השלישי הוריד את הרף לניצחון מ-50% ל-40%, הרי שמהמועמד הרביעי ומעלה - רף ה-40% נותר כפי שהיה, בעוד הקושי להגיע לרף זה - הולך ועולה, בשל חלוקת הקולות בין יותר מועמדים. גם אחוזי ההצבעה, שעולים ככל שיש יותר מועמדים - מזיקים לראש הרשות המכהן שתמיד יעדיף אחוזי הצבעה נמוכים, בתקווה שתומכיו הנלהבים יהיו נתח גדול מכלל הבוחרים, ושהציבור המרוחק יותר - יגלה אדישות. גם אם המועמד הרביעי לוקח 90% מקולותיו מיריבי ראש הרשות, ו-10% בלבד מראש הרשות עצמו - עדיין הוא תרם את חלקו לגרירת המערכה לסיבוב שני, וכל מועמד נוסף שיבוא בעקבותיו - החמישי, השישי ואף השביעי - רק יגדיל את הסיכוי שאיש מהמועמדים לא יצליח לנצח בסיבוב הראשון. במצב זה עולה הסיכוי שנגיע ליעד שאליו חתרנו מלכתחילה: העברת ההכרעה לסיבוב שני. יחסי הכוחות במצב כזה, יהיו שונים לגמרי מאשר במצב בו ניסינו להקדים את הסיבוב השני ע"י איחוד מועמדים, וויתור על קמפיין שלם שבסופו הצבעה בפועל, שגרמה אף היא לבוחרים להתקבע בדעתם המקורית השואפת למהפך.

אם כך, אפשר לסכם: המצב הטוב ביותר עבור ראש רשות הוא מצב בו מתמודדים מולו שני מועמדים יריבים. מועמדות מול מועמד בודד היא מעט פחות נוחה, אך עדיין הוא מגיע אליה כבעל סיכוי גבוה לנצח. הדברים הופכים להיות בעייתיים עבורו, כאשר יוצאים כנגדו שלושה יריבים או יותר. ולכן, כשתראה מספר מועמדים - ארבעה או חמישה - שמתאחדים "כדי לנצח ביחד" - דע שאין המדובר בצעד טקטי והגיוני אל הניצחון, אלא אך ורק בדרך מכובדת לפרוש מהמירוץ ולחסוך כסף והתבזות, ובד"כ זהו אכן סיפורו של כל מועמד שמצטרף למועמד יריב, גם אם רוממות טובת המקום בפיו.








 

כאשר מועמד חדש שואל את עצמו "למה הציבור צריך לבחור בי" - עליו תחילה לשכוח מהתשובה "בגלל שאני הכי איכותי / ראוי / משכיל / מוכשר". זאת - לא התשובה הנכונה, והציבור לא בוחר באדם רק בגלל שבעיני עצמו הוא המוצלח ביותר

עוד

כמעט תמיד יפעל הפוליטיקאי התובע, לא למען הוצאת האמת לאור, אלא מסיבות אחרות לגמרי, וגם השופט שמודע היטב למתרחש, בוחן בעין ביקורתית את איש הציבור המבקש להגן על שמו הטוב דווקא בבית המשפט

עוד

עם ספירת קולות החיילים, עלולה למצוא את עצמה מפלגה מתפללת שלא לקבל קולות נוספים לעצמה, כי אז תזכה שותפתה להסכם העודפים בקולות אלה, שעלולים לבוא על חשבון מנדט אחד שלה

עוד

נגה"פ. נס גדול היה פה? לא רק. נקמנות, גזענות, התנשאות, פחד: הגורמים המשפיעים ביותר על נפש הבוחר, ולא פעם דווקא אליהם, באופן מעודן ומוסווה כמובן, נפנה את המסרים שלנו

עוד

קמפיין נגטיבי הוא אפיק הסברתי, שלא מונע משינאה, כעס, או נקמנות. הוא צעד מקצועי טקטי ולגיטימי שנגזר מניתוח קר של המצב

עוד

למרות הפופולאריות של חוגי הבית, אין המדובר אלא בשיטת עבודה מיושנת, חסרת תועלת מעשית, שהיא פתרון לעצלנים ובזבוז זמן פעילות יקר 

עוד

טלמרקטינג הוא יעיל רק כאשר הוא ממוקד במטרות שצויינו, ומתוכנן מראש. התקשרות סתמית לאנשים, ופטפוט אקראי בנסיון לשכנע – היא חסרת ערך

עוד


 



 

המדריך השלם למועמד הפוליטי / אורן שמיר