דף הבית    צור קשר    קישורים שימושיים    כתבות מהעיתונות

 


הכנסות אחרות


ההכנסות הנוספות עבור מועמד או מפלגה, המותרות על-פי החוק, הן תרומות מגורמים פרטיים. גובה התרומה שניתן לגבות מכל בית אב הוא מוגבל ועומד על כמה אלפי שקלים. (סכום זה משתנה מידי פעם, וב-2013 עמד על 5000 שקל). 
החוק קובע כי לא רק שמועמד אינו רשאי לגייס תרומה שהיא גדולה מהסכום המותר, אלא שאף הוא עצמו לא יכול לתרום לעצמו סכום גבוה מסכום זה! כוונת המחוקק היתה למנוע התקשרויות מפוקפקות בין הון לשלטון היוצרות תלות של הנבחר בפטרוניו באופן שיהפוך אותו לשליחם ועושה דברם, אך בפועל - חוק זה הוא חוק שאין הציבור יכול לעמוד בו, וזו אולי הסיבה שגם ניתן לעקוף אותו בדרך לגיטימית לגמרי.

אין פלא שאהוד ברק ואיש מאנשיו לא עמדו לדין על "פרשת העמותות" (ששימשו לגיוס כספים לצורך קמפיין הבחירות במסווה של מטרות אחרות), שבנימין נתניהו לא עמד לדין על מבצע "נתניהו טוב ליהודים" אותו ערך ומימן יהודי אוסטרלי עשיר, או שעזר וייצמן לא עמד לדין על כספי התרומות, ספק שוחד, אותם קיבל בהיותו ראש תנועת "יחד" שהתמודדה לכנסת. הרי כולם יודעים שגיוס סכום הדרוש לקמפיין במנות של עד 5000 שקל, מאלץ את המועמד להפוך לקבצן במשרה מלאה, וכי רק צירוף של עשרות או מאות תרומות קטנות יכולות להצטרף לסכום בעל משמעות.


הדרך המסורתית לעקוף את האיסור של אדם לתרום לעצמו מעל 5000 שקלים, היא לפתוח חשבון בנק עם מסגרת אשראי גבוהה, כנגד ערבויות אישיות. במידה ולא יוחזר הכסף דרך מימון מפלגות, "ייאלץ" המועמד לשלם את חובו ממקורותיו הפרטיים, ועל כך איש לא יבוא אליו בטענות.

לאורך שנים היתה זו השיטה השלטת, עד שגם הרשויות, הבינו שזה המצב, וכיום הן מאפשרות למועמד לקחת הלוואה מעצמו או מכל אדם אחר, על סכומים גבוהים בהרבה מאלה שמותרים כתרומה. הלוואה זו צריכה להיות תחת הסכם מסודר, שמגדיר את המלווה והלווה, וקובע שהכסף יוחזר לאחר הבחירות בעזרת התגמולים של "מימון מפלגות". בעזרת דרך קלה ופשוטה יחסית זו, מתייתרת כמעט הגבלת התרומה, הן ממקורות זרים והן ממקורות עצמיים, בהנחה שההלוואה, בעזרת השם, תוחזר למלווה, ואם לא - מצער, אך לא עבירה על החוק - וכך היא תהפוך, בדרך עקיפה ובדיעבד - לתרומה חוקית.

דרכים נוספות לעקיפת איסור התרומות, לא בהכרח תואמות את רוח החוק, אך מרבים לעשות בהן שימוש:

1. מכיוון שסכום התרומה המירבי לכל בית-אב הינו מוגבל, אך הסכום הכולל שאותו ניתן לגייס הוא בלתי מוגבל, אזי בהתקבל תרומה שעולה על הסכום המותר לגייס ממקור אחד, מפוצלות הקבלות לסכומים קטנים, והן נרשמות על-שם קרוביו וחבריו של התורם, והתקבלו כאילו מהם. המדקדקים אף נוהגים להעביר כסף לאותם תורמים פיקטיביים ומהם אל קופת המועמד.

2. שיטת "נתניהו טוב ליהודים": במקום לתרום כסף ישירות, מממן התורם הנדיב פעילות הסברה, או פעילות ארגונית, כאילו מטעמו הוא, על דעתו, מיוזמתו, וללא שיתופו של המועמד הנהנה מכך. זה יכול להיות הפקה פרסומית – (עיתון, חוברת, פלקטים, שלט חוצות), כנס חגיגי, מבצע שילוט בצמתים ובכיכרות, או העמדת משרדו לצורך ביצוע טלמרקטינג מתמשך. בכל אחד מהמקרים, פעולה זו, שתוכננה להתבצע בלאו הכי, עברה לתחום סמכותו של התורם, המבצע אותה כיוזמה פרטית שלו.

3. שיטה מקובלת נוספת: רכישת "מודעת פרסום" בעיתון שמוציא המועמד. לפי שיטה זו מוקצית לתורם משבצת פרסום, עליה הוא משלם סכום נדיב ביותר, העובר ישירות למפיק, למעצב, או לבית הדפוס – כנגד חשבונית כחוק. במצב זה לא רק שהתרומה לא נחשבת כתרומה, אלא מוגדרת כרכישת מודעה כשרה למהדרין, ולכן אפילו מוכרת כהוצאה לצרכי מס.

4. שיטת העמותות של ברק היא פחות מקובלת בשלטון המקומי, אך קיימת: אדם שתורם לעמותה עצמאית כלשהיא, שבמקרה ובלי קשר גם פועלת למען מועמד מסויים. הקמת עמותות באופן מיוחד לצורך בחירות – זאת תופעה שבה לא נתקלתי מעולם בבחירות מקומיות. אחרי הכל, למה להתאמץ כשיש דרכים כל כך פשוטות לעקוף את החוק, הפרוץ מכל הכיוונים?


כאשר מועמד חדש שואל את עצמו "למה הציבור צריך לבחור בי" - עליו תחילה לשכוח מהתשובה "בגלל שאני הכי איכותי / ראוי / משכיל / מוכשר". זאת - לא התשובה הנכונה, והציבור לא בוחר באדם רק בגלל שבעיני עצמו הוא המוצלח ביותר

עוד

כמעט תמיד יפעל הפוליטיקאי התובע, לא למען הוצאת האמת לאור, אלא מסיבות אחרות לגמרי, וגם השופט שמודע היטב למתרחש, בוחן בעין ביקורתית את איש הציבור המבקש להגן על שמו הטוב דווקא בבית המשפט

עוד

עם ספירת קולות החיילים, עלולה למצוא את עצמה מפלגה מתפללת שלא לקבל קולות נוספים לעצמה, כי אז תזכה שותפתה להסכם העודפים בקולות אלה, שעלולים לבוא על חשבון מנדט אחד שלה

עוד

נגה"פ. נס גדול היה פה? לא רק. נקמנות, גזענות, התנשאות, פחד: הגורמים המשפיעים ביותר על נפש הבוחר, ולא פעם דווקא אליהם, באופן מעודן ומוסווה כמובן, נפנה את המסרים שלנו

עוד

קמפיין נגטיבי הוא אפיק הסברתי, שלא מונע משינאה, כעס, או נקמנות. הוא צעד מקצועי טקטי ולגיטימי שנגזר מניתוח קר של המצב

עוד

למרות הפופולאריות של חוגי הבית, אין המדובר אלא בשיטת עבודה מיושנת, חסרת תועלת מעשית, שהיא פתרון לעצלנים ובזבוז זמן פעילות יקר 

עוד

טלמרקטינג הוא יעיל רק כאשר הוא ממוקד במטרות שצויינו, ומתוכנן מראש. התקשרות סתמית לאנשים, ופטפוט אקראי בנסיון לשכנע – היא חסרת ערך

עוד


 



 

המדריך השלם למועמד הפוליטי / אורן שמיר