דף הבית    צור קשר    קישורים שימושיים    כתבות מהעיתונות


הכנסות אחרות


ההכנסות הנוספות עבור מועמד או מפלגה, המותרות על-פי החוק, הן תרומות מגורמים פרטיים. גובה התרומה שניתן לגבות מכל בית אב הוא מוגבל ועומד על כמה אלפי שקלים. (סכום זה משתנה מידי פעם, וב-2013 עמד על 5000 שקל). כוונת המחוקק היתה למנוע התקשרויות מפוקפקות בין הון לשלטון, ויצירת תלות של הנבחר בפטרוניו באופן שתהפוך אותו לשליחם ועושה דברם, אך בפועל - חוק זה הוא חוק שאין הציבור יכול לעמוד בו.

אין פלא שאהוד ברק ואיש מאנשיו לא עמדו לדין על "פרשת העמותות" (ששימשו לגיוס כספים לצורך קמפיין הבחירות במסווה של מטרות אחרות), שבנימין נתניהו לא עמד לדין על מבצע "נתניהו טוב ליהודים" אותו ערך ומימן יהודי אוסטרלי עשיר, או שעזר וייצמן לא עמד לדין על כספי התרומות, ספק שוחד, אותם קיבל בהיותו ראש תנועת "יחד" שהתמודדה לכנסת. הרי כולם יודעים שגיוס סכום הדרוש לקמפיין במנות של עד 5000 שקל, מאלץ את המועמד להפוך לקבצן במשרה מלאה, וכי רק צירוף של עשרות או מאות תרומות קטנות יכולות להצטרף לסכום בעל משמעות.

דוגמאות אלה מתייחסות לראשי ממשלה ונשיא, הנמצאים מטבע הדברים במוקד ההתעניינות התקשורתית, אך הן קיימות במשנה תוקף אצל מועמדים פוליטיים רבים אחרים.

החוק קובע כי לא רק שמועמד אינו רשאי לגייס תרומה שהיא גדולה מהסכום המותר, אלא שאף הוא עצמו לא יכול לתרום לעצמו סכום גבוה מסכום זה! אבל גם בחוק זה יש פירצה, שכן למועמד, כמו לכל אדם, אמנם אסור לתרום לעצמו סכום גדול, אך לעומת זאת הוא רשאי לספק ערבויות לבנק כנגד צבירת משיכת יתר גדולה של תנועתו. כך קורה, שהמדקדק בחוק מוצא עצמו מנוע מלעשות צעד כלשהוא, בטרם יצא למסע גיוס תרומות מסיבי שיספק לו מימון, אך בפועל, כמעט אף מועמד לא מנסה לחזר על הפתחים ולקבץ נדבות, אלא מייצר לעצמו מסגרת תקציב שאותה הגדיר לעצמו, כשהוא עצמו מספק את המימון, מתוך הנחה והבנה שאיש לא יבוא אליו בטענות על כך שהפר את החוק ותרם לעצמו. ההנחה המשפטית של מועמדים אלה, שבחלקם הם עורכי דין בעצמם, היא שהחוק השומר מפני התקשרויות של הון-שלטון, נאלץ למנוע תרומת אדם לעצמו מתוך חשש שמקור הכסף הוא אחר, או לחילופין שמדובר בשיטה להלבנת הון, אך אם יוכח שתרומה זו מקורה באמת בהון העצמי של המועמד המשקיע בקמפיין של עצמו – הרי שאיש לא יבוא בטענות. מי שבכל זאת מחפש כיסוי משפטי מוחלט – לא ימצא אותו, וסביר להניח שגם לא יתמודד בסופו של דבר.

 

שאלת המימון מטרידה כל מועמד שיוצא לדרך, כאשר ברובם המכריע, הפוליטיקאים הם אנשי מעמד הביניים אשר עבורם השקעה של מאות אלפי שקלים בקמפיין – היא הימור נועז. במטרה לצמצם את הסיכון שהם לוקחים על עצמם, ולעקוף את המגבלה על סכום התרומה המקסימאלי הקבוע בחוק, משתמשים מועמדים במספר דרכים, שגם הן לא בהכרח תואמות לחלוטין את דרישות החוק:

1. מכיוון שסכום התרומה המירבי לכל בית-אב הינו מוגבל, אך הסכום הכולל שאותו ניתן לגייס הוא בלתי מוגבל, אזי בהתקבל תרומה שעולה על הסכום המותר לגייס ממקור אחד, מפוצלות הקבלות לסכומים קטנים, והן נרשמות על-שם קרוביו וחבריו של התורם, והתקבלו כאילו מהם.

2. שיטת "נתניהו טוב ליהודים": במקום לתרום כסף ישירות, מממן התורם הנדיב פעילות הסברה, או פעילות ארגונית, כאילו מטעמו הוא, על דעתו, מיוזמתו, וללא שיתופו של המועמד הנהנה מכך. זה יכול להיות הפקה פרסומית – (עיתון, חוברת, פלקטים, שלט חוצות), כנס חגיגי, מבצע שילוט בצמתים ובכיכרות, או העמדת משרדו לצורך ביצוע טלמרקטינג מתמשך. בכל אחד מהמקרים, פעולה זו, שתוכננה להתבצע בלאו הכי, עברה לתחום סמכותו של התורם, המבצע אותה כיוזמה פרטית שלו.

3. שיטה מקובלת נוספת: רכישת "מודעת פרסום" בעיתון שמוציא המועמד. לפי שיטה זו מוקצית לתורם משבצת פרסום, עליה הוא משלם סכום נדיב ביותר, העובר ישירות למפיק, למעצב, או לבית הדפוס – כנגד חשבונית כחוק. במצב זה לא רק שהתרומה לא נחשבת כתרומה, אלא מוגדרת כרכישת מודעה כשרה למהדרין, ולכן אפילו מוכרת כהוצאה לצרכי מס.

4. שיטת העמותות של ברק היא פחות מקובלת בשלטון המקומי, אך קיימת: אדם שתורם לעמותה עצמאית כלשהיא, שבמקרה ובלי קשר גם פועלת למען מועמד מסויים. הקמת עמותות באופן מיוחד לצורך בחירות – זאת תופעה שבה לא נתקלתי מעולם בבחירות מקומיות. אחרי הכל, למה להתאמץ כשיש דרכים כל כך פשוטות לעקוף את החוק, הפרוץ מכל הכיוונים?


 

כאשר מועמד חדש שואל את עצמו "למה הציבור צריך לבחור בי" - עליו תחילה לשכוח מהתשובה "בגלל שאני הכי איכותי / ראוי / משכיל / מוכשר". זאת - לא התשובה הנכונה, והציבור לא בוחר באדם רק בגלל שבעיני עצמו הוא המוצלח ביותר

עוד

כמעט תמיד יפעל הפוליטיקאי התובע, לא למען הוצאת האמת לאור, אלא מסיבות אחרות לגמרי, וגם השופט שמודע היטב למתרחש, בוחן בעין ביקורתית את איש הציבור המבקש להגן על שמו הטוב דווקא בבית המשפט

עוד

עם ספירת קולות החיילים, עלולה למצוא את עצמה מפלגה מתפללת שלא לקבל קולות נוספים לעצמה, כי אז תזכה שותפתה להסכם העודפים בקולות אלה, שעלולים לבוא על חשבון מנדט אחד שלה

עוד

נגה"פ. נס גדול היה פה? לא רק. נקמנות, גזענות, התנשאות, פחד: הגורמים המשפיעים ביותר על נפש הבוחר, ולא פעם דווקא אליהם, באופן מעודן ומוסווה כמובן, נפנה את המסרים שלנו

עוד

קמפיין נגטיבי הוא אפיק הסברתי, שלא מונע משינאה, כעס, או נקמנות. הוא צעד מקצועי טקטי ולגיטימי שנגזר מניתוח קר של המצב

עוד

למרות הפופולאריות של חוגי הבית, אין המדובר אלא בשיטת עבודה מיושנת, חסרת תועלת מעשית, שהיא פתרון לעצלנים ובזבוז זמן פעילות יקר 

עוד

טלמרקטינג הוא יעיל רק כאשר הוא ממוקד במטרות שצויינו, ומתוכנן מראש. התקשרות סתמית לאנשים, ופטפוט אקראי בנסיון לשכנע – היא חסרת ערך

עוד


 



 

המדריך השלם למועמד הפוליטי / אורן שמיר