דף הבית    צור קשר    קישורים שימושיים    כתבות מהעיתונות


בדיקת כדאיות

"הדרך הטובה ביותר להיפטר מפיתוי היא להתמסר לו". (אוסקר וויילד)


אז איך בעצם בודק אדם אם כדאי לו "לקפוץ לבריכה הפוליטית", ולהקדיש מזמנו, כוחו וממונו לרעיון זה, שאיש אינו יודע לאן יוביל? השיקולים שמועמד נבון צריך לקחת בחשבון הם שלושה:

1. השיקול הברור של הסיכוי לנצח, או לפחות, לזכות באחד מ"פרסי הניחומים" השמורים לבעלי כוח פוליטי, גם אם לא ניצחו: סגן ראש רשות מקומית, חברות במועצה, תפקיד ציבורי בכיר כלשהוא, או קירבה למוקדי הכוח. בכך יעסוק הפרק הבא.

2. היכולת הכלכלית לספוג הפסד. קמפיין מתוכנן ומבוצע היטב – שומר על תקציב מוגדר מראש, שבו גם נלקחות בחשבון הכנסות שונות. לעיתים אף קורה שהסכום המתקבל מספק לחלוטין את צרכי הקמפיין, ובמקרה יחיד ונדיר גם ראיתי מועמד שבאקט ספק חוקי, מושך לעצמו משכורת חודשית בגין "עבודתו כמועמד", מכספי הקמפיין שאותם הצליח לגייס מתורמים. אך רק לצורך שקט נפשי במהלך הבחירות, צריך המועמד לחשוב מראש מה יעלה בגורלו במצב הגרוע ביותר, של הפסד, או של אי הצלחה בגיוס תרומות. האם במצב כזה יהיה עליו למכור את הבית? לשבור קופות גמל? לתרום איבר חיוני? לוותר על אחד הילדים?

על המועמד לברר לעצמו שאלות כלכליות של מקורות מימון העומדים לרשותו, לעומת גובה ההשקעה הנדרשת, ואף של אובדן הכנסות הכרוך בהתמסרות לקמפיין בחירות, ולוודא מראש שלא יהיה מדובר באסון כלכלי שיוביל, במקום ללשכת ראש העיר – לתור באגף הרווחה.

3. אבל מעבר לשיקולים הרציונאליים של סיכויי הניצחון וסכנות ההפסד, עומד מעל הכל השיקול האמוציונאלי, והאישי ביותר: עד כמה הדבר בוער בתוכך? עד כמה תרגיש בעתיד הרגשת פספוס אם תוותר על השתתפות ותישאר גם הפעם צופה מן הצד? עד כמה שבעת משיגרת החיים ועד כמה אתה זקוק לאתגר חדש?

מה מניע מטפס הרים במסעו? קול פנימי שקורא לו לצאת ולממש את יעודו. ולמי מאיתנו אין תחושת פספוס לעיתים, כשהוא נזכר בעצב איך ויתר על קריירת ריקוד, שירה, דוגמנות, רפואה, או כדורגל? אלה שמכירים את הרגשת הצער המלווה ברגשי קינאה כלפי אלה שכן מצאו את יעודם, יודעים שלעיתים אדם צריך ללכת בעקבות ליבו, ולו בכדי להסיר מעליו את הנטל העתידי, לתהות שמא פיספס את הזדמנות חייו, ושברגע האמת – הוא נכנע לפחד.

ולכן על אדם לבחון בתוך עצמו עד כמה בוער בו הצורך להתמודד, כמה סיפוק הוא ישאב מהשליחות הציבורית, ומה האלטרנטיבות האחרות שמציעים לו החיים כדי להגשים את עצמו, ולהגיע לתחושת מיצוי אישי ומקצועי.

התרכובת בין שלוש השאלות האלה יוצרת תמיד דילמה קשה, שמעורבים בה הערכה פוליטית מפוקחת, שיקולי כסף, משפחה ואיכות חיים, ותחושות אישיות של אדם לגבי עצמו ולגבי חייו. "רגע ההחלטה הוא רגע של בדידות" אמר אריאל שרון, וזה כנראה השיעור הראשון של איש ציבור – עוד לפני הפיכתו לכזה. ואכן, קשה להחליט אם לרוץ, וזו אולי השאלה היחידה במהלך הקמפיין כולו, שלה אדם יצטרך לספק תשובה לגמרי לבדו, ללא יעוץ מקצועי וללא כל "גלגלי הצלה".


   אחד השיקולים המרכזיים בהחלטה להפוך לפוליטיקאי: עד כמה הנושא בוער בתוכך?

 

כאשר מועמד חדש שואל את עצמו "למה הציבור צריך לבחור בי" - עליו תחילה לשכוח מהתשובה "בגלל שאני הכי איכותי / ראוי / משכיל / מוכשר". זאת - לא התשובה הנכונה, והציבור לא בוחר באדם רק בגלל שבעיני עצמו הוא המוצלח ביותר

עוד

כמעט תמיד יפעל הפוליטיקאי התובע, לא למען הוצאת האמת לאור, אלא מסיבות אחרות לגמרי, וגם השופט שמודע היטב למתרחש, בוחן בעין ביקורתית את איש הציבור המבקש להגן על שמו הטוב דווקא בבית המשפט

עוד

עם ספירת קולות החיילים, עלולה למצוא את עצמה מפלגה מתפללת שלא לקבל קולות נוספים לעצמה, כי אז תזכה שותפתה להסכם העודפים בקולות אלה, שעלולים לבוא על חשבון מנדט אחד שלה

עוד

נגה"פ. נס גדול היה פה? לא רק. נקמנות, גזענות, התנשאות, פחד: הגורמים המשפיעים ביותר על נפש הבוחר, ולא פעם דווקא אליהם, באופן מעודן ומוסווה כמובן, נפנה את המסרים שלנו

עוד

קמפיין נגטיבי הוא אפיק הסברתי, שלא מונע משינאה, כעס, או נקמנות. הוא צעד מקצועי טקטי ולגיטימי שנגזר מניתוח קר של המצב

עוד

למרות הפופולאריות של חוגי הבית, אין המדובר אלא בשיטת עבודה מיושנת, חסרת תועלת מעשית, שהיא פתרון לעצלנים ובזבוז זמן פעילות יקר 

עוד

טלמרקטינג הוא יעיל רק כאשר הוא ממוקד במטרות שצויינו, ומתוכנן מראש. התקשרות סתמית לאנשים, ופטפוט אקראי בנסיון לשכנע – היא חסרת ערך

עוד


 



 

המדריך השלם למועמד הפוליטי / אורן שמיר