בעת שהתלבטתי אם לכתוב פרק על תדריך ליום בחירות, נזכרתי במועמד ותיק מאוד, ששמר על מסורת קבועה: יום-יומיים לפני הבחירות הוא היה שוכר אולם ועורך כינוס ענק של כל פעילי המטה למיניהם, מאות אנשים, החל מראשי המטה וכלה בילדים של ריכוזי הקלפיות והמשקיפים בקלפיות. הכינוס נועד לצורך תידרוכים, וחלוקת בגדים וציוד, אלא שארועי ענק אלה, מעבר לתחושה הטובה של המועמד עצמו, לא באמת שיפרו את ביצועי יום הבחירות, וכשעליתי על במת תיאטרון ומולי בקהל מאות אנשים - הבנתי שתדריך - זה ממש לא. למעשה, מטה שמבצע את אותה עבודה בשקט ובקבוצות קטנות, מגיע להבנה טובה יותר של כל בעל תפקיד את מקומו ותפקידו, ולמחוייבות שמקורה ביחס האישי במקום בקליטה התעשייתית של המון המון פעילים שאתה אפילו לא מכיר. לכן אני תמיד מעדיף להפריד: בני הנוער, הנהגים, וכל יתר בעלי התפקידים - יקבלו תידרוך קצר מאוד אם בכלל, ואישי בלבד ע"י האחראי בשטח, המשקיפים והממריצים יקבלו תדרוך אישי ממזכירת המטה או מנהל יום הבחירות, ורק את מנהלי הקלפיות, אם יש לנו כאלה, ואם לא - את בעלי התפקידים המרכזיים - נרצה לכנס לשיחה קבוצתית יותר מפורטת. את הציוד והחולצות לפעילים - נחלק בשטח. את התדריך עדיף לערוך בבית פרטי, ולא במטה, כדי למנוע טיילת, אורחים לא רצויים, טלפונים בלתי פוסקים, ודלת כניסה שנפתחת ונסגרת ללא הרף. מי שרוצה תדריך יעיל ולא כינוס למטרות מצב רוח, חייב להקפיד שהנוכחים יהיו בעלי התפקידים הרלוונטיים בלבד, ולמצוא את הפטנט לבצע זאת מבלי שפעילים אחרים ייעלבו.   ו

חשיבות סינון הנוכחים והשארת רק בעלי התפקידים הביצועיים, היא גדולה במיוחד לאור העובדה שדווקא אותם אורחים לא קרואים, פקחים וסקרנים שאינם נושאים תפקיד כלשהוא, אך מחליטים להתייצב בכל זאת – הם החכמולוגים שעלולים לשבש את התדריך. אנשים מסוכנים אלה מרגישים צורך לתרום לקמפיין, וכשזה לא נעשה בעבודה מתבקשת – תרומתם לסביבה היא השמעת דברי ביקורת על שיטת ניהול יום הבחירות. כמובן ששעתם היפה של אותם אנשים היא בימים האחרונים שלפני הבחירות – בדיוק בזמן שהיית רוצה שיבלו בקלאב הוטל בתורכיה.   ו

פעם קרה לי שתדריך השתבש לגמרי בגלל אורח מוזר, שלפני כן לא ראיתי את פניו, אך מצא לנכון לחלוק על דבריי בטענה שאני צעיר ממנו בהרבה, ולכן גם פחות מבין, ושכדאי לעשות הכל אחרת לגמרי. ההתמודדות עם מיטרד כזה היא משימה קשה, שכן אנשים אלה הם בעלי גנים קרצייתיים חזקים. במבט לאחור, במצב כזה פשוט צריך להפסיק את התדריך ולבקש מאותו אדם שיעזוב את המקום, ולא חשוב כמה יקר ומכובד הוא אותו טיפוס, בכמה פרסי "קפלן" הוא זכה, וגם לא חשוב כמה אנשים מבטיחים בשמו שמעכשיו הוא רק יקשיב בלי לדבר. אך כמובן שהדרך הטובה ביותר היא להימנע מראש ממצבים בלתי נעימים אלה, ולא להזמין מלכתחילה אנשים שלא צריכים להיות במקום.   ו

לאחר שוידאנו שכל הנוכחים הם מנהלי קלפיות אורגינליים, ולא "כוכבים אורחים" - אפשר להתחיל. על סדר היום: עדכון על המצב ועל התכניות ליום הבחירות, הצגת מבנה המטה כדי שכל אחד יידע את מקומו בכלל המערכת, אופן ניהול הקשר ביום הבחירות ומה עושים בכל מצב, במידה ומדובר במנהלי קלפיות - החלפת ההליכונים בקלפיונים עם עדכון סופי, או רשימות "ירוקים" בלבד. כמו כן כדאי לסקור את אופיו של יום הבחירות לחלקיו השונים, ואת תכנית העבודה שלנו בהתאם לסדר היום הכללי, לתת דגשים על ספירת הקולות וכלליה אך מבלי להתיש את הנוכחים בשטף בלתי נגמר של אינפורמציה. לוותר על קשקושי שוליים, כי ככל שתרבה כמות המידע - גדול הסיכוי שדבר ממנה לא ייקלט.   ו

אם אחד מהנוכחים יגיד פתאום שדבר ראשון בבוקר כולם צריכים ללכת להצביע בעצמם, או שצריך אחרי כל מצביע להיכנס מעבר לפרגוד לבדוק אם הפתקים שלנו עדיין במקומם, או כל שטות אחרת שהטמבל המקומי אוהב להגיד – כדאי להשתיק אותו, לקשור לו מטפחת סביב הפה ולנעול אותו בארגז.    ו 

להיפרד כידידים באווירה מרוממת ורוח קרב.   ו