חולצות לפעילים נחשבות למוצר הכרחי גם ביום הבחירות וגם בפעילויות שונות הקודמות ליום זה. על החולצות (תמיד עם שרוול קצר! אם יהיה קר, אפשר ללבוש אותן מעל חולצת שרוול ארוך), נהוג להדפיס את שם התנועה, שם המועמד, והסיסמא. בהדפסת דריי-פיט הנהוגה לאחרונה, ניתן להוסיף גם גרפיקה ממש, כולל תמונתו הצבעונית של המועמד. הכתובת צריכה להיות בפונט ברור, באותיות דפוס, ובגודל המירבי על מקסימום השטח הניתן להדפסה. כמו כן חשוב להקפיד על קונטרסט מספיק בולט בין הכיתוב והרקע (למשל: שחור על צהוב, ולבן על כחול כהה - טוב. שחור על כחול/אדום או לבן על תכלת – פחות טוב).   ו

החולצות צריכות להיות בולטות בשטח, ולסמל את צבע המועמד שמלווה אותו לאורך הקמפיין כולו. למרות האבסורד שבדבר, מסתבר שהצבע הכי נפוץ לחולצות של בחירות הוא לבן, אך זה גם הצבע הגרוע מכולם. לבן זה לא צבע שיכול להוביל קמפיין, אין לו ייחוד, אין לו נוכחות, והוא נבלע בנוף כך שכמעט לא מרגישים בו. חולצת בחירות לבנה יכולה לשמש כפיג'מה לפעילים, ולא ככלי להפגנת נוכחות. לכן, בכל פעם שאני רואה חולצות לבנות של מפלגה או של מועמד – אני יודע מי עובד לא נכון. מחירן של החולצות הלבנות הוא נמוך במעט מאלה הצבעוניות, אך אם זה הצבע שנבחר מתוך שיקולי חיסכון, אולי רצוי לוותר בכלל על הדפסת חולצות, ותחת זאת, לבקש מהפעילים להגיע ליום הבחירות עם חולצות טריקו מהקולקציה הפרטית, בצבע אחיד פחות או יותר, ועליהן נדביק סטיקרים.   ו

כמעט כל הצבעים האחרים הם מתאימים לחולצות, וככל שיהיו זוהרים, בולטים ויחודיים יותר, כך ייטב: צהוב, אדום, כתום, בורדו, ירוק בהיר או כהה, תכלת, כחול, או סגול. אפילו את הצבע השחור השנוי במחלוקת, שלא הרבה מועמדים אוהבים, אפשר לשקול בחיוב, לפחות בעיניי הוא הצבע הכי יפה.   ו