מערך הממריצים הוא המערך השלישי בחשיבותו, אחרי מנהלי הקלפיות והרכזים, ולמרות זאת, ברוב מוחלט של מטות הבחירות מהווה מערך זה את הקו היחיד של פעילי השטח. כמובן שניתן להתבסס אך ורק על ממריצים, אך דרך זו היא פשרה, שלעיתים נעשית בלית ברירה, ומהווה בחירה בנוח והפשוט על פני עבודת השטח היסודית והמפרכת.   ו

הממריץ הוא פעיל שתפקידו לטפל ברשימת בוחרים מוכנה מראש, שבד"כ הוכנה על ידו וכוללת אנשים הקרובים אליו. לרשימה זו שמצויה בטיפול הממריץ אין מגבלות של קלפי או מגזר, ואין הגבלה של גודל. הממריץ בעצמו קובע את גודל וזהות רשימת מומרציו, בין אם יש בה 2 מומרצים בלבד ובין אם עשרות. למעשה, גם במטה בחירות שמפעיל מערך של מנהלי קלפיות ושל רכזים – כולם-כולם משמשים גם כממריצים, וכולם נדרשים לספק רשימות מומרצים. אך מאחר וממריץ זהו תפקיד שגבולות הגיזרה שלו הם גמישים ומשימותיו פשוטות ביותר, כל אדם יוכל בנקל לבצע את תפקידו כממריץ – לצד תפקיד מהותי ומשמעותי יותר.   ו

חשוב להדגיש: אדם ללא רשימה מוגדרת של מומרצים – הוא לא ממריץ. ההכרזה החגיגית "אני מביא 15 איש" היא חסרת כל ערך אם לא מוצמד לה קובץ מצורף של רשימה שמית של אותם האנשים. לרשימות אלה, שהן קריטיות, עוד נשוב מייד.   ו

הממריצים הקטנים יביאו 2-6 אנשים – וגם לכך יש ערך. הממריצים הבינוניים יביאו עד 15 אנשים, והממריצים הגדולים יביאו לקלפי עד 50 אנשים, אך אל אלה יש להתייחס בחשדנות יתרה. אם אדם מסויים שלא מוצב במקום ריאלי ברשימה יגיד לך שהוא מביא כמות גדולה של אנשים – מדובר במגזימן, או באדם עם דמיון מפותח הסבור בטעות שכל מכריו סרים למרותו. נכון – בכל עיר קיימים לצים מקומיים שמסתובבים ומספרים שהם "שווים מנדט", בעיר מסויימת שבה עבדתי, הצטברו סביב מועמד מסויים לפחות 15 אנשים שכל אחד מהם נשבע בצורה משכנעת שהוא מביא לפחות מנדט אחד לקלפי, שזה"רק המשפחה הקרובה" שלו, ואף דרשו לקבל כבוד בהתאם. לא הופתעתי לשמוע שאותו מועמד לא עבר את אחוז החסימה, הרי נכון המשפט שאמר ראש עיר מסויים לציבור פעיליו: "שכל אחד מכם יביא לקלפי את מי שהוא יכול, ואם מישהו מכם יכול להביא 40 מצביעים או יותר - שירוץ בעצמו לראשות העיר".   ו

זאת תכונתם של עסקנים פוליטיים מדרג נמוך: להפריז בכוחם, את המספר המופרז להכפיל ב-10 ולהוסיף עוד טיפה, לעגל כלפי מעלה, ולדווח שזה כוחם האלקטוראלי. אך צריך לזכור שהבוחרים הם ברובם אנשים נבונים בעלי דעה, שרוצים להשפיע מתוך הבנה ולא כבובות משחק של מישהו אחר. לכן גם אם אדם מסויים מאמין שהשפעתו רבה וכי עשרות מבצעים את פקודותיו – אין זה באמת כך, ואסור להתפתות להאמין לסיפוריו.   ו

קיימים יישובים רבים שבהם חצי מהמפלגות לא עברו את אחוז החסימה. למשל באשדוד, מתוך 24 רשימות שרצו למועצה ב-2003, רק 11 עברו את אחוז החסימה. באילת 9 רשימות עברו מתוך 18 שהתמודדו, ומצב דומה בערים אחרות. בישוב מגאר שבחלקו דרוזי ובחלקו מוסלמי, השתתפו 22 רשימות כאשר במועצה יש 13 מנדטים. הרשימות שלא עוברות, אלה שמאמינות בכוחן אך נכשלות – הן אלה המבוססות על אותם "ממריצי שקר" הנוקבים במספרים גרנדיוזים, אך בפועל מגייסים לעזרתם קולות בודדים במקרה הטוב, ובמקרה הרע – גורמים לבריחת קולות לרשימה יריבה.   ו

ולכן מפלגה שמתבססת על ממריצים המפזרים בלונים של הבטחות - צפויה לנחול מפלה כואבת. זו הסיבה שממריצים הם נדבך רצוי בהחלט - אך רק כתוספת למקורות הכוח האמיתיים, ולא במקומם.   ו

שלושה סוגי פעילים יוגדרו כממריצים:   ו

הממריץ הראשון הוא אדם מקושר ומוכר, בעל השפעה, ובעל חברים רבים או קרובי משפחה הפרוסים על פני כל הישוב. "איש של אנשים". אדם כזה לא נרצה להגביל לקלפי בודדת או למגזר מסויים, ונעדיף שיפעל באופן חופשי כדי למצות את יכולתו. כאלה ממריצים יש מעט מאוד. חלק הארי של הממריצים שייך לסוגים האחרים.   ו

הממריץ השני הוא אדם שמוכן לעזור ולהשתלב, אך מבקש רמת השקעה נמוכה. לאדם כזה ניתן את התפקיד הכי נוח וקליל שגם מאפשר לתרום ולסייע עד יום הבחירות וביום הבחירות עצמו. הוא יתבקש להכין רשימה של 3-4 אנשים עליהם יהיה אחראי, ידבר איתם מראש, יאשר שהם מצביעים "נכון", יעדכן את השמות למאגר התומכים כדי שיסומנו בירוק גם מול מנהל הקלפי, ולסיום יוודא את בואם להצביע ביום הבחירות עצמו.   ו

ויש גם ממריץ מסוג שלישי. זהו הבטלן הטיפוסי, שרוצה להיות חלק מפעילות הקמפיין, אך מבלי לעשות כל עבודה מחייבת שדורשת רצינות והשקעה. אנשים אלה, שבדרך כלל תופסים עצמם דרגה אחת מעל כולם ולכן פטורים מעבודה קשה, לא יוכלו לשמש כמנהלי קלפיות למשל, שכן תפקיד זה דורש עבודה ממשית. במצב זה יש צורך לשלבם במערך הפעילים תחת הגדרה סמלית כלשהיא, ומערך הממריצים מאפשר לנו לעשות זאת מבלי להינזק. קשה להאמין שתועלת כלשהיא תצמח מאנשים אלה, אבל עצם הצבעתם-הם כבר מצדיקה את ההכרזה עליהם כ"ממריצים". בתור ממריצים לא נצפה מהם לדבר, ולא נתאכזב כשנגלה שכל כוחם הוא בפיהם.   ו

עבודתו של הממריץ:   ו

בטרם יום הבחירות, ואפשר גם שבועות אחדים לפניו, יש להורות לכל הממריצים להכין רשימות של האנשים אותם הם מתעתדים להביא לקלפי ביום הבחירות. לרשימות אלה שתי מטרות: הראשונה היא לעדכן את הנתונים בספר הבוחרים כדי להקל על מנהלי הקלפיות. כך, אם ביום הבחירות הם יראו תומך שטרם הגיע אך יידעו מי הממריץ שלו – הם יוכלו לפנות לממריץ לעזרה בהבאת אותו מצביע. והסיבה השנייה היא להכניס את הממריץ למסגרת מחייבת ומשימה מוגדרת. רק אם יביא לנו את שמות המומרצים שלו ויידע שפעילותו נמצאת במעקב - יש סיכוי שגם יטרח להביא אותם לקלפי ביום הבחירות.   ו

למרות שנבקש פעם אחר פעם, רוב הממריצים לא יגישו רשימות, שכן הם בטלנים מידי אפילו עבור משימה זו, ואולי לאחר הצקות והטרדות הם יאותו ויעבירו רשימות שאותן יגדירו כרשימות "ראשוניות" או "חלקיות". בינינו? בסוד? רשימת השמות תהיה בערך שמינית מכמות הקולות שהם התחייבו להביא, אבל בערך פי ארבע מיכולתם האמיתית להביא אנשים. פשוט... אין להם את מי לרשום, וכדאי להניח להם, ולא להביכם בכוח.   ו

כמובן שממריץ שלא הביא רשימה הוא לא ממש ממריץ, אלא בתפקיד המקביל - "קשקשן". את אנשיו הוא לא רשם, אולי מתוך עצלנות ואולי פשוט בגלל שאין כאלה.  ביום הבחירות, חופשיים הממריצים לעשות כרצונם. הממריצים הקטנים והבינוניים שיתנדבו לשמש לחצי יום כמשקיפים בקלפי – יתרמו בכך את חלקם בבחירות, ואלה שלא – לא נורא, כבר אמרנו שאין לצפות לדבר מאנשים אלה.   ו

לאחר סגירת הקלפיות, ובמידה של ניצחון - בזמן החגיגות - יתפסו אחדים מהממריצים את עיקר תשומת הלב, וילחצו ידיים כשהם קורנים מאושר במרכז העניינים, כמה שיותר קרוב לשכינה (למועמד). בזמן שמנהלי הקלפיות עוד יישבו בספירת הקולות, הם כבר יתחבקו בינם לבין עצמם וינפיקו חיוכי מליון דולר. כן, כאלה הם הממריצים, וטיפוסים כאלה, מה לעשות, קיימים כמעט בכל מקום.   ו