חוגי בית הם אותם כנסים קטנים בפורום מצומצם (בין 5 ל-40 אנשים), שבהם פוגש המועמד פנים אל פנים אנשים שנאספו לצורך העניין בביתו הפרטי של אחד מהם. בשנים רחוקות היו חוגי הבית לשיטת עבודה מקובלת בכל קמפיין שהוא, וגם שרים וראשי מפלגות לכנסת נהגו לצאת בחריצות לחוגי בית בפורומים צנועים של עשרות נוכחים, כחלק מקמפיין הבחירות שלהם.  אך במהלך השנים השתנה העולם, נוצרו כלי תקשורת חדשים, וחוגי הבית הפכו לשיטה חסרת תועלת מעשית, שהיא פתרון לעצלנים ובזבוז זמן עבודה יקר.   ו

עד כמה חוגי הבית פופולאריים אצל פוליטיקאים? מאוד. מועמדים חולמים על חוגי הבית כעל ארועים מכוננים מבחינתם, ובתכנון הקמפיין שלהם הם רק מחכים לרגע בו יישבו בסלון ממוזג מול כמה חברים וישכנעו את המשוכנעים להשתכנע שוב. ואכן, חוג הבית הוא אירוע שגורם הנאה לכולם: המארח הנדיב המצליח למלא את סלון ביתו באנשים מרגיש שהוא קנה את עולמו בעיניי המועמד, המועמד מפטפט קצת על עצמו, הנוכחים גאים על שעשו טובה למארח בכך שהגיעו, ומנהלי הקמפיין יכולים לרשום לעצמם עוד "וי" על יום עבודה "מוצלח". אלא שבין ההנאה לפרקטיקה – רב המרחק, ובפועל לא מדובר ביום עבודה מוצלח אלא באקט סמלי שלא שיפר את מצבנו.   ו

תחילה יש להבין כי חוג בית הוא ניצול גרוע של הזמן: המתמטיקה הפשוטה אומרת שאם בשעתיים של חוג בית אפשר לשבת עם 20 אנשים בפורום קבוצתי, ולשכנע אולי 2-3 מתוכם, הרי שבסיור של שעתיים מדלת לדלת – ניתן להגיע ל-60 אנשים, בחלקם הגדול - לא מוכרים, ולשוחח איתם באופן אישי. יותר מכך: האדם הפותח את הדלת ורואה לפניו את המועמד - יתרשם הרבה יותר מאשר זה שמגיע לחוג בית קבוע מראש, שהרי אם בסיור מדלת לדלת מעריך הבוחר את הגעתו של המועמד, הרי שבחוג הבית המצב הוא הפוך – הגעתו של המועמד היא מובנת מאליה ואילו הגעתם של הנוכחים האחרים היא הראויה לשבח והתפעלות.     ו

מועמד שמתכוון להתבסס על חוגי בית במפגשיו עם הציבור צריך לעשות את החשבון הבא: אם במצב אופטימלי הוא יערוך חמישה חוגי בית בשבוע, שבכל אחד מהם יהיו בממוצע 20 נוכחים, הרי שבחודש שלם ועמוס חוגי בית, ייפגש אותו מועמד עם כ-450 אנשים. אם נניח שלפחות חצי מהם מגיעים כשהם משוכנעים מראש ורק עושים טובה למארח – מדובר ב-225 אנשים מתלבטים אליהם הצליח מועמד זה להגיע, בחודש שלם! בקמפיין שנמשך שלושה חודשים ושומר על קצב קבוע של פעילות, יגיע המועמד במצב אופטימלי זה ל-675 מתלבטים, ואפילו אם יצליח לשכנע את כולם – אם בכך תתמצה עבודת השטח שלו, הוא עשוי לגלות שמדובר בטיפה בים. (יש גם לזכור שרבים נוטים להגיע גם לחוגי הבית של המועמדים היריבים כדי להאזין בפתיחות לכל הצדדים, כך שכמות האנשים שניתן לשכנע בחוגי בית היא לא משמעותית ונמוכה משמעותית מהיכולת לשכנע אנשים בשיחה אישית).   ו

בנוסף, בחוג בית – קשה לשכנע אנשים. אנשים הנמצאים בתוך קבוצה מתקשים להתבטא בחופשיות, וצורת ההתייחסות שלהם אל המועמד מושפעת לא מעט מהקבוצה. מספיק שבקבוצה יהיה ספקן אחד, או מסית אחד – כדי להפוך את התועלת הצפויה – לנזק. מספיק שתישאל שאלה אחת קשה שלא תזכה לתשובה הולמת – כדי שחוג הבית יהפוך לכשלון, די בכך שאחד הפעילים המעוניינים בהצלחתנו (ולעיתים זה אף מס' 2 ברשימה) יירתם להגנתנו ויפתח בריב קולני עם אחד הנוכחים – והנה רשמנו ערב קטסטרופאלי.   ו

ולמרות כל המגרעות של חוג הבית, הוא חייב להיות חלק מתכנית העבודה שלנו. הרי הדרישה קיימת, ופעילים מרגישים צורך ליזום חוגי בית, בעיקר כאקט של הפגנת כוחם מול המועמד. בנוסף, לעיתים היריבים עורכים חוג בית במקום מסויים שאליו גם אתה צריך להגיע, ולעיתים אדם כלשהוא ששוקל את בחירתו - מבקש בפירוש להיות מוזמן לחוג בית. מסיבות אלה מועמד חייב לנהל פעילות מסויימת של חוגי בית.   ו

לכן, אסור בשום מקרה לוותר לגמרי על פעילות חוגי הבית בכל ערב, אך נקפיד על התנאי הבא:   ו

חוג בית לא יכול להיות עיקר פעילות השטח, אלא רק נדבך נוסף, משני בחשיבותו. מאחר וחוג הבית הוא הארוע האחרון ביום, יש לדחות את תחילתו מאוחר ככל האפשר, כדי להרוויח שעות פעילות. קיומו של חוג בית - מומלץ וגם רצוי, שעה 21:30 היא שעה מתאימה להתחיל אותו.    ו