חשוב לזכור שחוג הבית הוא לא הרצאה, לא מצגת, ולא נאום. חוג הבית הוא מפגש חברתי שאמנם נסוב סביב פוליטיקה, אך יותר מהתכנים שיושמעו בו, תקבע את גורלו האווירה שתהיה בו. חוג בית נינוח, קליל, שממנו כולם יוצאים בהרגשה טובה - ישיג הרבה יותר מחוג בית בו יועברו במלואם הסברים מלאים על תכניות בנייה, או יוצגו באופן יסודי טבלאות המפרטות סטטיסטיקות חשובות.   ו

חוג הבית ייפתח בהקדמה מצד המועמד, שתימשך עד חמש דקות. בהקדמה זו נכון להגיד רק את הדברים החשובים ביותר, הצגה עצמית שטחית בלבד, וכמה מסרים כלליים. השלב הזה בו הקהל קשוב ושקט הוא גם מוגבל בזמן, וגם כמעט חסר תועלת. אנשים לא באו לשמוע, אלא להשמיע, הם לא מחפשים חזרה פרונטלית על מה שכבר פורסם בכתב, אלא להעלות נושאים משלהם. לכן כדאי במהירות האפשרית לעבור לשלב השיחה האינטראקטיבית, שבה הנוכחים הם אלה שמעלים את הסוגיות החשובות להם, והמועמד הוא המגיב, ואת המסרים שלו מעלה לפי מצב השיחה וכשיש הזדמנות נכונה לכך.   ו

ראיתי לא פעם מועמדים שמפרשים את חוג הבית שלהם כשיעור שהם מעבירים מול כתת תלמידים שקטה וצייתנית. אלה, מציגים מצגת ארוכה ומושקעת, מסבירים לפרטי פרטים כל שקף, וכשמישהו מנסה לשאול משהו, הם ינזפו בו ברכות: "רגע, תכף נגיע לזה", כלומר: נא לא לשבש את סדר הדברים. אך כך לא אמור להתנהל חוג בית, הנוכחים לא מעוניינים לשמוע הרצאה ארוכה ומשעממת, אלא לגשת מייד למה שמפריע להם.   ו

לאורך השיחה, המועמד צריך להיות קשוב היטב לשאלות, להמתין בסבלנות כשהנוכחים מתבטאים, לחכות לסוף השאלה כדי לענות עליה. בשום מקרה לא להרים את הקול או להתפרץ ולחטוף את רשות הדיבור, לא להתערב גם לא למטרות גישור ופישור במריבות שפורצות בין הנוכחים. כל דין ודברים קולני – הוא גול עצמי, כל התנהגות רחוב שכוללת צעקות והשתקות הדדיות – פוגעת במועמד ובתדמיתו. פרצופים והבעות של חוסר סבלנות, חוסר נחת או זלזול באחד הנוכחים – אסור באיסור מוחלט, ולא משנה מי הדובר, מה נאמר, איזה העוויות הוא עושה, וכמה הוא יורק. חובה להתייחס בכבוד לכולם.   ו

יש לענות על השאלות באופן ברור וכן, לא להתבייש לומר "אינני יודע" בעת הצורך – זה עדיף מלטעות, לא להתבייש לומר "אני אבדוק ואהיה איתך בקשר", לשלוף פנקס קטן מהכיס ולרשום בו את הנושא הטעון בדיקה. דבר זה פותח גם פתח לקשר עתידי, לאחר חוג הבית.   ו

המועמד צריך לשבת בחוג הבית בסבלנות ככל שיידרש, לפחות עד שייצא ממנו האורח הראשון, והרי מכיוון שמדובר בשעת לילה – גם אין לו לאן למהר. אם השיחה קולחת ועירנית, וזורמת בכיוון החיובי – רצוי להישאר ולא להיות הראשון שהולך. אך ככל שהשיחה נמשכת גם הקסם של המועמד מתחיל לפוג, והוא עלול להפוך מסינדרלה – לסתם צפרדע פוליטית. לכן אם השיחה הופכת למנומנמת ומאיימת לגווע משיעמום, או אם דבריו של המועמד נקטעים שוב ושוב, ומידת ההקשבה של הנוכחים פוחתת – זה בדיוק הזמן בו הדלעת מצפצפת מלמטה וצריך להתחפף.   ו

חשוב להביא לחוג הבית חומר הסברה כתוב, כדי שהנוכחים יוכלו ללכת לביתם עם "מזכרת". המועמד חייב להצטייד בפנקס, ובעת הצורך לרשום לעצמו הערות לבדיקה. אם אחד מהנוכחים שואל שאלה בעייתית, המועמד יכול לשלוף את הפנקס וכך הוא מעורר תדמית רצינית של אדם המתכוון לחקור את עובי הקורה, ואף רושם זאת ביומנו. כמובן שחובה לחזור אל אותו אדם ששואל, באופן אישי, כעבור יום או יומיים, עם תשובה בדוקה.   ו

בתום המפגש, אסור לנסות להחתים את הנוכחים על מסמך כלשהוא. הרעיון הכי גרוע הוא להעביר בסוף חוג הבית משוב כתוב, ולבקש מהנוכחים לענות על שאלות המדרגות את הצלחת חוג הבית או מבקשות מהם לחוות את דעתם לגביו. פעולה כזו ניתן לבצע בתוך קבוצת בדיקה פנימית, אך בשום אופן לא בחוג בית אמיתי. יש מועמדים שנוהגים לעשות כן, ונהנים לצאת מהמקום עם משוב כתוב, כמו ילדים הזקוקים לחיזוקים מידיים, אך סביר להניח שאם חוג הבית היה מוצלח בצורה חריגה או נכשל באופן בולט, המועמד כבר ישמע על כך, גם אם לא ביצע סקר כתוב בסוף המפגש.     ו

ולסיום, על המועמד להגיע אל חוג הבית לבדו ולא מלווה בצוות יועצים ואנשי מקצוע. מעורבות של אנשים נוספים בשיחה, כמעט בטוח תזיק ובכל מקרה תערער את מנהיגותו של המועמד עצמו, ואת מעמדו כמי שמסוגל להתמודד עם שאלות בעצמו. גם אם מספר 2 שלך הוא המומחה הכי גדול בתחומו, אין חוג הבית הוא המקום להפגין מומחיות זו, ולא חייבים לענות במדוייק על כל השאלות. מה שכן צריך להראות, זה מנהיגות, סמכותיות, ואמפטיה לנוכחים. את זה, המועמד יעשה טוב יותר ללא עזרת חברים.    ו