עם כל הכבוד לתקציב מתאים, רזומה, וקסם אישי, הגורם החשוב ביותר בסיכוייו של מועמד להצליח הוא הותק שלו כפוליטיקאי. ההתקדמות בסולם הפוליטי, דומה להתקדמות בכל מערכת ויש בה מרכיב הדרגתי שמבהיר: פוליטיקה זה לא "פרוייקט", אלא מסלול חיים.   ו

פעמים רבות מידי, מגיע אליי אדם אנונימי בסביבתו, אך על הכוונת שלו יעד ברור: גיחה מטאורית ונמרצת, עיקוף כל חוקי הטבע, והשתלטות מהירה על כס ראש העיר - וכל זה בתקציב מינימאלי. אשה כזאת הגיעה אל משרדי באחד הימים, וסיפרה שיש לה כוונה "להיבחר לראשות עיריית ת"א", ובעודי מנסה להבין אם שמעתי נכון, היא גם הוסיפה: "וזה שלב ביניים בדרך לראשות הממשלה". וכמה כסף היא מקצה למשימה? כמובן - כלום, אין לה כסף, אבל יש לה חברה אחת שמוכנה להתנדב כפעילה. יש אנשים שנוהגים לצעוק "הופ" לפני שקפצו, אך הרגע הזה, שלפני כניסה לחיים הפוליטיים, זהו בדיוק הזמן להפריד בין חלומות למציאות: בחלומות הכל אפשרי, אך למציאות חוקים נוקשים, וכשאני מבהיר למועמדים האופטימיים שלפניי, שהפוליטיקה היא מירוץ ארוך של שנים רבות - בד"כ אותו מטאור נעלב, מתייאש, ונעלם כלעומת שהפציע, או ממשיך בכל זאת עם יועץ פחות מרושע, מפסיד, ואז נעלם.   ו

וזוהי עובדת החיים של הפוליטיקה: המסע הפוליטי הוא מתמשך ומתפתל, והציפיה להגיח בבת אחת ולזכות מיידית באמון הציבור - היא ציפייה כמעט ילדותית. המשותף לרוב ראשי הרשויות, הוא שלניצחונם הגדול קדמו הפסדים בבחירות קודמות. ההפסד שנחלו לא הופך אותם ל"לוזרים", ואף להיפך: כל הפסד כזה מבסס את מעמדם ומקרב אותם למטרה, והעובדה שלאחר אכזבות הם ידעו לקום מחדש, להתמיד, להרחיב את המחנה, לפעול במשך שנים רבות, ולהתקבע בדעת הקהל כאלטרנטיבה - היא נצחונם הגדול שהפך אותם לראויים למעמד שרכשו. ההתמדה משתלמת, בכל תחום ותחום, גם בחיים הפוליטיים, וה"כן" המושלם שמוענק כפרס מוצדק על שרידות ונחישות - מגיע כמעט תמיד אחרי "לא" אחד או שניים לפחות.   ו

בעייתו של הפוליטיקאי החדש היא פשוטה מאוד: הציבור נוטה ללכת אחר אדם מוכר, מושרש בתודעה, בעל מיומנויות וידע של איש ציבור, ובעיקר - בעל סיכוי מוכח לנצח. הפסיכולוגיה שמאחורי הנטיה הזאת דומה לפסיכולוגיה של הצרכן בסופר-מרקט: מוצר שלקחנו בעבר - ייזרק בטבעיות אל העגלה, בעוד מוצר שאנו לוקחים לראשונה - נבדוק, נתלבט, ונרד לפרטיו. לכן, לפוליטיקאי ותיק ומתמיד יהיה בד"כ יתרון ניכר על פני הפוליטיקאי החדש והלא מוכר, הנדרש תחילה להיאבק על עצם מקומו במגרש הפוליטי, בטרם ישאף לפיסגת הפירמידה. הרוב המוחלט של הציבור מעדיף לראות את נציגו המועדף לראשות העיר, כאחד שהוכיח עשייה ציבורית ועשה כיברת דרך שתקנה לו מעמד של איש ציבור, ולא כמי שזה מקרוב בא, וחושב שפלאייר צבעוני ושני חוגי בית יקנו לו את המעמד הנכבד של מנהיג העיר.   ו

ולכן הצעתי לכל מועמד חדש שהחליט להיכנס לראשונה לפוליטיקה, היא להתמודד. להתמודד בכל הכוח, ובאמונה גדולה שיוכל להצליח. אך בתוך תוכו לדעת ולא לשכוח, שהצלחתו היא לאו דווקא הניצחון המהיר והמיידי, ושהמירוץ הקרוב הוא רק חלקו הראשון של מסלול חייו הציבוריים. התוצאה שתתקבל, קרוב לוודאי הפסד - יכולה להיות מועילה מאוד, אם יידע לראות בה שלב בדרך, ונקודת פתיחה במסע ארוך של פעילות ציבורית, שרק בהמשכה יוכל גם לכבוש את הפיסגה.   ו