איזה כיף הם כנסי פעילים: עלונים ובלונים, חיוכים ופיצוחים, טפיחות וחוויות, מחאות ומחמאות, ארועים חברתיים שבהם כולם מרגישים סלבריטאים קטנים. אך האם הם מועילים לקמפיין?  ו

בקמפיין מסויים שבו עבדתי נערכו ללא הרף כנסי פעילים והרמות כוסית. עוד לפני שנערך אחד כבר תוכנן הכנס שאחריו. שם נוכחתי לדעת כי ריבוי כנסים משמעו תמיד מיעוט עבודה, התעסקות בקיים במקום בהרחבתו, דינמיקה של נהנתנות ובטלנות שמולידה גם פוליטיקה פנימית לא בריאה, בין אנשים שרק לפני שבועות ספורים אפילו לא הכירו זה את זה. כנסי הפעילים מפנקים אוסף של בטלנים שרואים עצמם על תקן גנרלים, ובמקום שבו יש הרבה גנרלים – כמובן ששכבת החיילים הפשוטים - נותרת דלילה. כמובן שהפעילים מתרגלים לראות את ההשתתפות בכנסים בתור העבודה עצמה, ובכך מחליפים כנסים חסרי ערך אלה את עבודת השטח החשובה באמת.   ו

נסיונותיי להילחם בתרבות הכנסים באותה עיר - עלו בתוהו, שכן הרגלים קשה לשנות, וה"גנרלים" הסבירו ש"אצלנו בעיר אנשים זקוקים לחום ולקירבה, והם צריכים להתחכך במועמד". אך כמובן שהצורך של הפעילים להתחכך במועמד בא ישירות על חשבון עבודה מועילה יותר שיכולים גם הם וגם הוא לעשות, ואחרי שסיים להתחכך עם פעיליו – אל לו למועמד המתחכך לצפות לנסים ונפלאות בכל הקשור לעבודת שטח ממש, שכן ההתחככות לעולם לא באה אל קיצה, ולמתחככים, שתמיד רעבים לחיבוק נוסף, ותמיד נוטים להיעלב מאיזו שהיא סיבה - אין די פנאי וכוח לפעילות השטח.   ו

כנסי פעילים מוגזמים, כמו גם ישיבות מטה, הן הסכנה הגדולה ביותר לבריאותה של עבודת השטח האמיתית והחשובה. למעשה, במטה עובד – אין צורך בכנסי פעילים תכופים, כי הפעילים פוגשים זה את זה וגם את המועמד עצמו, בדוכנים של ימי חמישי ושישי, בתדריכים ופגישות אישיות במטה, ובפעילות השטח השוטפת. לכנסי הפעילים נזקקים רק אלה שנמנעים מעבודה אמיתית, ושאין להם תפקיד מוגדר עם משימות ואחריות. דוגמא לכך אפשר לראות גם בקמפיין של ידידי, שהיה מועמד בפריימריס ב"ליכוד": מועמד זה מיצה את פעילות השטח שלו במפגשים עם תומכיו וחבריו. במקום שכולם יתגייסו לעבודה מחוץ לגבולות המטה כדי להגדיל את הכוח – הם השקיעו את כל מאמציהם בבית פנימה – באירגון מפגשים וישיבות בינם לבין עצמם לניתוח המצב. אולי במפגשים אלה היה מן ההנאה, אך כל זה לא הביא קולות נוספים – ובסופו של דבר מספר הקולות שקיבל אותו מועמד לא היה גדול בהרבה ממספר הכנסים שהוא ערך.   ו

לעומת זאת, הקמפיינים הטובים ביותר הזכורים לי – למרבה הפלא - לא כללו כנסי פעילים כלל, מלבד כנס פתיחה, שהוא אכן נחוץ, ואולי עוד כנס אחד לסיום. ובמהלך הקמפיין – תדריכים מקצועיים בלבד (שבהם המועמד כלל לא נכח). במצב זה, כאשר אין כנסים – עוסקים הכל בעבודתם, כאשר אין התחככות – אין מריבות, וכאשר אין הכרות קרובה מידי – גם אין רכילות וקינאה. כאשר הקשר היחיד בין הפעילים מתנהל לא בארוע חברתי, אלא בתדריכים בפורומים מצומצמים וממוקדים, ובמהלך העבודה השוטפת - דבר זה מבטיח מערך אנשי שטח חרוץ, בריא ויעיל, והתקדמות תמידית מבלי לאפשר פריחתן של אותן בקטריות מוכרות, שמתפתחות, כידוע, רק במים עומדים.   ו