האם פוליטיקאי אוהב פוליטיקה? התשובה היא, כמעט תמיד – מאוד! כמובן שהוא יצהיר בפה מלא, ותחת כל עץ רענן, שהוא סולד מפוליטיקה, והוא בכלל לא פוליטיקאי אלא משהו אחר לגמרי, וכל עניינו הוא העשייה עצמה, ועוד חירטוטים מעין אלה. אך תשובה זו היא בסך הכל עוד חלק מהפוליטיקה, והרי פוליטיקאים אמיתיים הם כאלה שכל כך מתאמצים להתנער מאהבתם אליה. אך למעשה, הפוליטיקאים, ברובם, מכורים לנושא, ובכך טמון מוקש: מצד אחד אם הפוליטיקאי לא היה אוהב פוליטיקה – סביר להניח שלא היה עוסק בכך. ומצד שני, התמכרותו לפוליטיקה - היא מכשול להצלחתו בה.   ו

אחד הסימפטומים לכישלון שבדרך, הוא התעסקות מוגזמת במגעים פוליטיים. ישיבות אין-סופיות עם עסקנים יריבים, שיחות מרתוניות על כל פרט רכילותי, ועל כל שמועה שנזרקה באוויר, התבוססות בתוך ה"ברנג'ה" הפוליטית – כך בדיוק נכשלים. גם בגלל הזמן היקר שהולך לאיבוד, גם בגלל הטיית תשומת הלב מהנושאים החשובים באמת, וגם בגלל "חיבוקי המתאגרפים" הפוליטיים, שלא מאפשרים להכות לאחר מכן בזירה ההסברתית, מבלי שכל העסק יהפוך לאישי ואמוציונאלי, או כמו שנוהגים לקרוא לזה: "ענייני אגו".   ו

ראיתי פעם מועמד לא מוצלח שאמר: "הפעילים עושים את עבודת השטח, ואני עושה את החיבורים הפוליטיים". גישה גרועה. טעות גדולה. בהנחה שבכל זאת לא מדובר באוכלוסיה של מאות אלפים, את הבחירות מנצחים בעבודה אמיתית ולא בחיבור בלוני אויר ריקים אחד לשני. הפעילים הם לא מספיקים לעבודת השטח, וחיבור פוליטי לא מביא כוח אמיתי, אלא כוח מדומה. הכוח האמיתי מגיע מעבודת השטח - ולשם כך נחוצה בראש ובראשונה פעילותו השקדנית של המועמד עצמו. כוח אמיתי בשטח הוא זה שיביא את החיבורים הפוליטיים מעצמם, וחיבורים ללא כוח – הם רופפים וחסרי משקל.   ו

כמובן שהתמכרות של אנשים - קשה לשנות בעצה מרחוק, ההתמכרות הפוליטית היא בהחלט התמכרות במלוא מובן המילה, ואת הפוליטיקאי הבטוח שדרכו אל הניצחון רצופה הסכמים פוליטיים, קשה לשכנע שהמנצח יהיה כנראה זה שימעיט בהידברויות והתקשקשויות עם "קולגות" ממפלגות אחרות.   ו

יגיד האדם הסביר: אבל יצירת גושי תמיכה היא פרק חשוב בקמפיין פוליטי, היא מייצרת כוח, סחף, תחושת מחנה גדול שעשוי למשוך אליו מצטרפים נוספים, והרי בסופו של דבר כולם רוצים להיות בצד המנצח. זה נכון, ולכן לא נכון להזניח לחלוטין את גיזרת העסקנות הפוליטית. אבל צריך לזכור שלושה עקרונות: 1. חבל על זמנו היקר של המועמד. את כל השיחות והמגעים רצוי שיעשה מישהו מטעמו. 2. צריך לזכור שעבודת השטח היא בכל זאת נשמת אפו של הקמפיין והיא זו שמחוללת את החיבורים. 3. כוחם של חיבורים פוליטיים הוא קטן בהרבה ממה שנדמה.   ו

כדי להסביר את העקרון השלישי, צריך להזכיר שגם תומכי וחברי תנועה מסויימת הם לא גלמים שממלאים כל פקודה, לכל תנועה שתומכת יש גם מתנגדים שמתרחקים כתוצאה מתמיכה זו, וכל משבצת שנתפסת בקואליציה העתידית מפחיתה את כוחו של המועמד במשיכת תומכים חדשים.   ו

לפעמים דווקא ההתרחקות מכל סיכום במקביל להתקדמות ביצירת כוח בשטח – היא זו שמביאה תומכים רבים יותר, המזהים מועמד שאפשרויות המו"מ שלו עדיין פתוחות, והמקווים שבבוא היום תמיכתם תזכה אותם בשכר. זאת בעוד מפלגות קטנות שסגרו הסכם כתוב עם מועמד לראשות - למעשה עשו את שלהן, וכעת הן פנויות לשרת את מטרותיהן הן, על חשבון מטרות הגוש המאוחד.   ו

ארבעה סוגים של מגעים פוליטיים חוץ-תנועתיים קיימים לפני בחירות: הסכמי עודפים - שבהם יש צורך, השגת סיכומים קואליציונים – נושא מורכב ובעייתי שלעיתים צריך ולעיתים לא, התנהלות שוטפת בין המטות בענייני הבחירות ונושאים פרוצדורליים – שאם בכלל - צריכה להיעשות רק ע"י בעלי התפקידים במטה ולא ע"י הדרגים הפוליטיים, וקשקשנות רכילותית חברהמנית – שממנה רצוי להימנע.   ו