כל מה שרצינו זה עתיד טוב יותר לילדינו, ופתאום אנחנו טובלים את שתי ידינו בפוליטיקה, עת אנו נדרשים לשבץ רשימת מועמדים למועצת העיר. זהו המבחן הפוליטי הראשון שלנו, והוא שונה מאוד ממקום למקום. בתנועות מסויימות, סביב סידור רשימת המועמדים, יפרצו ריבים ומחלוקות, התנגשויות של רצונות, כועסים ונעלבים שינטשו בהפגנתיות, ואכזבה מראש התנועה על שלא השכיל לקבל "החלטות נכונות". בתנועות אחרות ייעשה מאמץ אדיר למצוא מי בכלל מוכן להירשם כמועמד, ומול המצאי הדל תהיה הסתפקות ברשימה מינימאלית של ארבעה או חמישה מועמדים. בדרך כלל, המציאות תימצא איפה שהוא באמצע, ובכל מקרה, משימת סידור הרשימה היא עוד משוכה שעלינו לצלוח, וככל שנקדים לתכנן אותה כך היא תעבור יותר בשקט.   ו

קצת תאוריה: בדיוק 33 ימים לפני יום הבחירות, ביום ה' בשבוע, (אפשר גם ביום רביעי), אנו נדרשים להגיש לפקיד הבחירות המקומי את רשימת המועמדים שלנו למועצת העיר, רשימה שיכולה לכלול עד פי 2 מועמדים ממספר המקומות במועצת העיר. אם למשל במועצת העיר יש 17 מקומות, הרי שהרשימה תכיל לכל היותר 34 מועמדים. המועמד לראשות העיר/המועצה, תמיד יהיה מס' 1 ברשימה. אחרי הגשת רשימת המועמדים, לא נוכל עוד לעשות כל שינוי ברשימה, לא נוכל להדיח מועמדים מתוכה או לפסול מישהו מהתמודדות - לא לפני הבחירות וגם לא אחריהן. הדבר נכון גם אם אחד המועמדים מחליט לפרוש מהתנועה, כך שלאחר תאריך זה, עלינו להסתדר עם כולם, ולא תמיד זה קל.    ו

זהו שיקול שעלינו לצרף לרשימת השיקולים המנחים אותנו בהרכבת הרשימה: ראשית זו צריכה להיות רשימה חיובית, מרשימה, מגוונת, עם ייצוג לכמה שיותר מגזרים וקבוצות. כמובן שיש חשיבות עצומה לאלה שמביאים לתנועה, באופן אישי, פעילים משלהם, או לכאלה שמביאים איתם תרומה כספית כלשהיא, ובכך קונים לעצמם מקום במעלה הרשימה. אך מעבר לכך, צריכים להיות בה אנשים שאנחנו מאמינים שנוכל לשמור איתם על יחסי עבודה תקינים לפחות בחודש שנשאר עד הבחירות, ושנוכל להפעיל אותם ולקבל מהם תמורה כלשהיא בצורת השתלבות שלהם במערך הארגוני. גם מטרה שלישית תעמוד לנגד עינינו: לשמור על כל אנשינו איתנו גם לאחר פרסום הרשימה, כלומר לוודא מראש שלא יהיו פרישות של מאוכזבים ונפגעים, כאלה שחשבו שהם מתאימים להיות מס' 2, אך שובצו כמס' 9, ומעבר לחלום המתנפץ, מתמודדים כעת עם עלבון מארוע שהם חוו כתחושת זלזול כלפיהם.     ו

על מנת לצמצם משברים של הרגע האחרון, נהוג לסכם את המקומות הריאלים מבעוד מועד, ואפילו חודשים מראש. זה נותן לנו זמן יקר לשווק את המועמדים הבכירים, ליהנות מזמן ממושך יותר של עבודתם כחלק מהתנועה, וגם מוריד את הלחץ מהשלב האחרון של קבלת ההחלטות. אם השכלנו להעביר את המועמדים במקומות הריאלים, הרי שהחלק הקשה כבר מאחורינו, וכל מה שנותר לנו זה משחק של מיקומים סמליים שאותו לא נתקשה לנהל.      ו

 רשימות המועמדים מהוות מעין שיקוף של המועמד עצמו, בבחינת "אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה". מעבר לכך שזהו חלון הראווה אל עולמו וסביבתו של המועמד, מדובר בצוות שצריך להיות השלד היסודי של כלל המטה והפעילים, וכדאי מאוד שאנשי הרשימה יהיו מעורבים בפעילות עצמה, ולא יסכמו את פעילות הבחירות שלהם בישיבות אסטרטגיות ודרישות חוזרות ונשנות להופיע בעצמם על שלטי חוצות או שמשוניות.   ו

בהזדמנות זו יש לציין עוד מספר מילים למועמד שקובע את רשימתו, עם מבט חטוף אל אחרי הבחירות:   ו

כמעט כל ראש רשות שנבחר לראשונה, יוכל להעיד שהצרות הקואליציוניות הגדולות ביותר הגיעו דווקא משורות סיעתו שלו. (בקדנציה השנייה הוא כבר לומד מהנסיון ומונע את הבעיות עוד בטרם נולדו, וגם מגיע לבחירות בעמדת כוח, מה שמאפשר לו להציג רשימה נוחה יותר). לא אחת גם ראיתי ראש עיר מכהן, אשר במהלך מערכת הבחירות, פועל במודע ובמוצהר לחיזוק רשימות אחרות (שתומכות במועמדותו לראשות), על חשבון רשימתו שלו, וזאת מתוך הנסיון הכואב המלמד שחברי סיעות אחרות ניתן לרצות בעזרת הסכם קואליציוני, אך חברי סיעתך שלך – הם חסרי תקנה, וברוב המקרים – כמעט בלתי אפשרי להשביע את תאבונם.   ו

כמעט תמיד ירגישו חברי סיעתו של ראש העיר מקופחים: בעיניים כלות הם יראו כיצד יריביהם ממפלגות אחרות מכהנים בתפקידי סגן, מחזיקים בתיקים נחשבים, אוחזים בהסכמים קואליציוניים נחשקים, מכניסים את אנשיהם לעבודה, מקבלים תארי דירקטורים בחברות הציבוריות, וזוכים בשמנה וסלטה של העיר, בעוד הם עצמם, השותפים בהישג הנפלא של הניצחון בבחירות – שותפיו המסורים והנאמנים של ראש העיר – מסתפקים בנזיד עדשים סמלי, ונותרים מקופחים, כחותמות גומי מובנות מאליהן, שאחריהם – אין צורך "לחזר" ולפנק באתננים. כך קורה, שדווקא הם, הנאמנים הטבעיים ביותר, שנבחרו למועצה מטעם סיעתו של ראש העיר תוך הצהרתם שהם לא חשובים כלל אלא רק הדרך - יהיו החוליות החלשות בקואליציה, וכשזו תתנדנד הם יהיו הראשונים לערוק.   ו

נכון, החל משנת 1975, עת שונה החוק וראשי רשויות החלו להיבחר בבחירה ישירה, גם אובדן הרוב במועצת העיר לא גורם להדחת ראש העיר, כך שמעשהו של רחמים כלנתר משנת 1956 - כבר לא יכול לחזור כיום. אך עדיין טוב לקוות ולנסות שחברי סיעתו של ראש העיר יהיו נאמנים לראש העיר ללא תנאי, וצנועי ציפיות לעצמם.   ו

מועמד שעבדתי איתו, שניצח ונבחר לראשות העיר, הבטיח בזמן סגירת הרשימה לשני הבאים אחריו ברשימה, תפקידי סגן ומ"מ בשכר לקדנציה שלמה. כאשר רשימתו קיבלה שלושה מנדטים, הוא מצא עצמו מול מצב בעייתי, בו קשה לממש את ההבטחות לאנשי רשימתו, ובה בעת גם לקיים קואליציה יציבה במועצת העיר. בבחירות שלאחר מכן, פעל אותו ראש עיר ככל שיכל, כדי לקבל פחות מנדטים לעצמו, ולהשתחרר מהעול של פיטום שותפיו לדרך. אך זו כבר פריבילגיה של ראש עיר מכהן: מי ששואף לנצח לראשונה, נדרש לפעמים לצרף לצמרת רשימתו גורמים כבדי משקל וכבדי דרישות, בדמות פוליטיקאים ותיקים, כאשר שיקולי הניצחון גוברים על שיקולי הקואליציה שתיבנה אחרי הבחירות. אך מחירם של אלה הוא יקר וישולם במלואו במקרה של הצלחה, ולכן במידת האפשר ומבלי להפחית מהסיכוי לנצח, רצוי להעדיף אנשים נוחים, נאמנים, ללא ציפיות מוגזמות, ולא כאלה המחפשים לעצמם מקור פרנסה.   ו