ראש הרשות המכהן הוא הגיבור הראשי של מערכת הבחירות. זה ש"ממשיך בתנופה", "ממשיך בעשייה", העיקר ממשיך וממשיך, וגם אחרי 25 שנה בתפקיד, כך טוענת ההלצה, מלשכת ראש העיר יוציאו אותו רק באמבולנס או בניידת. אם ראש הרשות המכהן מתמודד בבחירות – אזי הוא מן הסתם הפייבוריט העיקרי לניצחון, ואם מועמד אחר ינצח, לא יהיה מוגזם להגיד שזהו הפסדו של ראש הרשות יותר מאשר ניצחון של יריבו.     ו

למה מצבו של ראש הרשות כל כך טוב? כי ראש הרשות המכהן הוא המוכר והידוע מבין המועמדים, והציבור נוטה לבחור אדם מוכר שנתפס כאיש ציבור. כי ראש הרשות כבר מזוהה כמנהיג בעל נסיון שדרכיו מוכרות, ובד"כ ציבור נוטה לשמר את היציבות ולהעדיף אותה על פני לקיחת סיכון כפי שנתפסת במהפך שלטוני. כי כל הישג מקומי, כל גן משחקים, רמזור חדש, או אפילו נקיון הרחובות הסדיר - מיוחס לראש הרשות, והציבור, שאינו מתעמק בנבכי פעילות הרשות המקומית, רואה אותו כאחראי לשגרת חייו ולכל פעולה פשוטה שמתרחשת תחת מנהיגותו. כך נתפס ראש הרשות כאיש עשייה רב פעלים, בעוד יריביו, בעיקר אלה מהאופוזיציה, "לא עושים כלום", ו"רק יודעים להתלונן". אך זה לא הכל:   ו

כי ראש הרשות כבר תפר לעצמו רשת עצומה של אינטרסנטים שנלחמים כאריות עבורו ובעצם עבור עצמם, והתור להיות פעיל בשורותיו יכול רק לעורר קינאה אצל כל יריב שיורק דם כדי לגרד צוות מינימאלי של פעילי קש. כי כוח מביא עוד כוח, ולכן סביב המועמד המוביל מתרכזים אלה שמטרתם להצטרף להצלחה, או כאלה שחוששים להימצא בסופו של יום בצד המפסיד. כי מעמד ראש הרשות מספק באופן אוטומטי תועלות שוות ערך למאות אלפי שקלים (הן בפרסום והן בארגון) ולכן נותן לו מקדמה אדירה לעומת יריביו. ובעיקר, כי מאחורי ראש הרשות יש שנים רבות של הכרויות אישיות, לחיצות ידיים, ביקורים בבריתות, הפרשות חלה, הכנסות ספר תורה וחנוכות בית, ואנשים רבים, בעיקר בישובים קטנים, ועוד יותר מכך - ברמה סוציו-אקונומית נמוכה, נוטים להתאהב עד הערצה של ממש, בראש עיר שביצע כלפיהם מחווה צנועה ונטולת ערך ציבורי, כמו שיחת טלפון, "חלאקה" לילד, חיבוק חם לסבתא, משלוח מנות, ברכה לחג או ליום הולדת, או הקלף המנצח תמיד: הגעה מלכותית לארוע משפחתי, בין אם חתונה ובין אם ניחום אבלים. ככל שרמתו של הישוב היא נמוכה יותר, כך קשה יותר להחליף בה ראש רשות מכהן, אך לא רק בישובים נחשלים ודלילי חתני פרס נובל קיים קושי זה, וקשר חם עם העומד בראש עושה את העבודה היטב גם בישובים עם חתך סוציו-אקונומי 9.    ו

למעשה, ראש רשות מקומית מקבל משכורת, רכב, טלפון, לשכה, מזכירות, עובדים, עוזרים, יועצים, תקשורת, ארועים, נאומים ממלכתיים ואחרים, סמכויות, גישה לאנשים, הזמנות אין-סוף, מידע שאין ליריביו, והמון המון זמן, כדי לשמר את מעמדו, וכל זה בעוד יריביו צריכים לעמול קשה בשעות הפנאי שלהם, בהתנדבות מלאה ועל חשבון עצמם בלבד, כדי לקושש פה ושם כל מיני מתוסכלים ומאוכזבים שפניהם הושבו ריקם ע"י ראש הרשות, ולצרפם לחבילה בלתי אפשרית אחת במטרה להדיחו. מעיון מהיר בתנאים העומדים בידי ראש הרשות, אשר מנהל קמפיין מקצועי ומסודר של קדנציה שלמה, לבין יריביו דלי האמצעים הנראים כמו צבא יחפנים המנסה למרוד, אפשר להבין מייד: קשה להתמודד מול ראש רשות, ואם הוא עצמו לא יעשה סידרת טעויות וכשלים, או יוכיח קבל עם שכשל בתפקידו - יהיה קשה מאוד להזיזו מלשכתו החמימה.   ו

עד כדי כך מגיעים הדברים, שאפילו כאשר נדמה שהציבור מאס באותו ראש רשות, שכל מעשיו הם כישלון, ותנועות מחאה המוניות כבר מתגבשות לצור על ארמונו – גם אז הוא בד"כ ינצח, ולך תדע מאיפה מגיעים כל הפתקים האלה שנושאים את שמו. במצב זה, לא פלא שחלומו הרטוב של כל ראש רשות הוא למצוא את עצמו מתמודד בקלפי כנגד הפתק הירוק, ובשפת בני האדם - לגדוע כל נסיון התקוממות באיבו, בדרך לקדנציה הבאה.    ו

לכן, על מנת לנצח ראש רשות מכהן, בעיקר בישוב בינוני או קטן, יש הכרח לפחות באחד משלושת התנאים: א. מועמד אטרקטיבי, מושרש, ומוכר במיוחד שירוץ נגדו, ב. ריבוי מועמדים בסיבוב הראשון, שיכפו סיבוב שני, ורק בו ישתפו פעולה ויצרו גוש בעל משקל רב. (איחוד של מועמדים שונים לרשימה אחת כבר בסיבוב הראשון – היא נוסחא בטוחה לנצחונו של ראש הרשות המכהן), ג. קמפיין נגטיבי אגרסיבי וממושך, שטיפת מוח שמייצרת תודעה ציבורית המבקשת שינוי. קמפיין זה צריך להיות עקבי, אמיץ, חד, דמגוגי וסוחף, עד אשר ביום הבחירות נוצרת אוירה ציבורית ברורה, של רצון ההמון לראות את "הנבל" עולה הגרדומה או לפחות נענש על מחדליו באמצעות התנתקות מעטיני השלטון. אף פעם לא מזיק להצמיד לראש הרשות גם חבורת מקורבים ש"יונקים מהקופה הציבורית", ו"שולטים בפועל בעירייה". דווקא התקפות ממוקדות לא נגד ראש הרשות האבהי והחביב שכאמור חובב חתונות ומכבד הלוויות, אלא כנגד המקורבים האנונימיים שחיים בצילו על חשבוננו, הן אפקטיביות בהרבה, יכולות להביך את ראש הרשות ולייצר זעם של נקמה אצל הבוחרים.   ו

יתרונו של ראש הרשות הוא גדול, כל עוד מדובר בסיבוב הראשון. אך אם בסיבוב הראשון הוא לא קיבל 40%, יתקשה אותו ראש רשות להגיע ל-50% בסיבוב השני, כך שאז מתהפכים יחסי הכוחות, וראש הרשות המכהן הופך מנרדף לרודף. אז, יש סיכוי טוב שנראה אותו, בפעם הראשונה בקמפיין זה, מפשיל שרוולים, לובש את חליפת האזרח המודאג, ומתחיל לתקוף את יריבו ולהזהיר מפניו, שאוי ואבוי לעיר אם דווקא הוא ייבחר. עם האחרים, אלה שהודחו בסיבוב הראשון, "אין לו בעיה, והוא לא היה אומר דבר", אבל דווקא זה שעלה מולו לסיבוב השני - הוא הסכנה הגדולה לציבור, ומפניו חייבים להזהיר.   ו

בתוך השיקול של אם להתמודד או לא, צריך לקחת גם את אופן פעילותו של ראש הרשות. כי אם הוא עושה את מלאכתו היטב, משימת הדחתו תהיה לא פשוטה. אך אם אותו ראש רשות נוטה לשגות ולא לנצל את היטב את מעמדו, אפשר לעזור לו לפנות את הבמה. לפעמים זה גם מצליח.   ו