בראש רשימת המועמדים שלנו יעמוד ראש הרשימה, שרשאי גם להיות מועמד לראשות הרשות המקומית. על מקום זה ברשימה בד"כ אין מחלוקת, והוא שמור למנהיג הבלתי מעורער, למעט מקרים של סניפי מפלגות ארציות, בהם עלולה להתפתח יריבות סביב הזכות להוביל את הרשימה.   ו

אך מי שחושב שהמועמד לראשות העיר הוא בהכרח גם ראש רשימת המועמדים – יתפלא לשמוע שהדבר לא הכרחי, ושניתן לעקוף את ההכרח הזה, באופן שלעיתים אפילו משפר את הסיכוי לניצחון. איך זה?   ו

החוק קובע כי מועמד שנבחר בבחירות האישיות לראשות העיר, הופך באופן אוטומטי לחבר במועצת העיר גם אם רשימתו לא עברה את אחוז החסימה. במקרה כזה, בו אדם זוכה בראשות העיר אך לא עובר את אחוז החסימה, אל חברי המועצה הנבחרים יצטרף חבר מועצה נוסף, הוא ראש הרשות הנבחר, ומספר חברי המועצה יגדל באחד לעומת מספרם הקבוע. (בבחירות למועצות אזוריות, מועמד לראשות המועצה כלל לא חייב להתמודד למועצה). כלל זה יכול לשמש מועמד לראשות עיר שרוצה לצ'פר את חברי תנועתו, או לגייס שותפים פוליטיים נוספים. המועמד עצמו רושם רשימה נפרדת - רשימת קש, שבה הוא מופיע כמועמד. אלא שתנועה זו קיימת לצורך הרישומים בלבד, צירוף האותיות שלה לא מתפרסם בציבור, ואפילו הוא עצמו לא בוחר בה. תחת זאת הוא בוחר ברשימתו ה"ידועה בציבור", שבה מופיעים חבריו. שיטה זו מבטיחה שבמצב של בחירת ראש התנועה לראשות העיר – יכנס הוא למועצה, אך לא מטעם מפלגתו, אלא בנוסף אליה, כראש הרשות הנבחר, ויחבור אליה לסיעה אחת. כך עשוי מחנהו לזכות במנדט נוסף על זה שהיה מקבל אם היה הוא עומד בעצמו בראשות הרשימה. החיסרון היחיד בשיטה זו הוא שבמקרה של הפסד לראשות העיר, ייאלץ המועמד עצמו לוותר על חברות במועצת העיר.   ו

למי מתאים לעשות צעד כזה? למועמד שיעדיף בלאו הכי לפרוש ממועצת העיר במידה ויפסיד - פעולה זו תחסוך לו את אקט ההתפטרות הלא נעים, למועמד שנצחונו צפוי ושיחסי הכוחות מאפשרים לו לקחת את הסיכון המחושב, וגם למועמד שנדרש לוותר מראש למישהו אחר על הסיכוי לשמש כחבר מועצה ואף כסגן ראש עיר במקרה של הפסד.   ו