שאלה קשה וטובה מאוד היא האם כדאי עוד לפני הבחירות לחתום על הסכמים קואליציוניים. מצד אחד, הסכמים כאלה מגבירים את כוחך, יוצרים תחושה ציבורית של עוצמה, ומקדמים אותך אל הניצחון. אך לא פעם ראיתי מועמד משוחרר מכל הסכם, שגובר על מועמד שהקיף עצמו בקואליציה של מפלגות ורסיסי מפלגות, מכל הבא ליד, שכן לכל הסכם יש ערך, אבל גם מחיר לא פשוט.   ו

שתי מטרות יש בעריכת הסכמים קואליציוניים לפני הבחירות: הראשונה היא האמונה שהסכמים אלה מניבים קולות חדשים ובכך מחזקים את כוחו של המועמד, והמטרה השניה היא הצגת כוח והקניית תחושה של סחף בכיוונו של המועמד. אך הסתכלות על היתרונות בלבד היא ראייה שטחית ופשטנית מידי, ומבט בוחן מוצא לא מעט חסרונות בהסכמים הקואליציונים לפני הבחירות:   ו

 א. הזמן המושקע במגעים פוליטיים הוא תשלום יקר. בין אם מדובר על סיכומים עקרוניים והן אם מדובר על הסכמים מפורטים – יש צורך בהשקעת זמן רב של המועמד עצמו ושל צוותו הבכיר. לא פעם מושקע ב"מו"ם-שמום" זמן שאילו היה מופנה לעבודת שטח – היה מביא תועלת רבה יותר.   ו

 ב. על-ידי חתימת הסכם עם מפלגה כלשהיא, רוכש המועמד לא רק את נאמניה, אלא בעיקר את מתנגדיה ומבקריה, ולכן יש לוודא שהשותפה החדשה היא לא "עלוקה אלקטוראלית" שמתנגדיה רבים מאוהדיה. גם המועמד הפוליטי הזך והנקי מכל רבב עלול למצוא עצמו מותקף בשל שותפיו החדשים, אופיים, עברם, ותוכן ההתקשרות עימם. כך יוצא שע"י התחברות עם מפלגה כלשהיא, עלול מועמד ליצור לעצמו בעיה אלקטוראלית, ולהרחיק ממנו את מתנגדי שותפתו החדשה, אפילו אם אלו התכוונו לתמוך בו.   ו

יש לציין בהקשר זה כי החוק מחייב מועמדים לפרסם את פרטי ההסכמים הקואליציונים שהם חתמו עם מפלגות אחרות, בתוך שלושה ימים מזמן חתימתם, ולא ניתן, גם חוקית, לשמור הסכמים אלה בחדרי חדרים.   ו

 ג. גודל ה"שמיכה" הקואליציונית הוא מוגבל, וכך גם כמות התגמולים לשותפים. כל שותף קואליציוני מקצר באופן משמעותי את השמיכה הנותרת, מקצץ את יכולת התמרון, ומאותת למפלגות שעדיין "יושבות על הגדר" שפה יקשה עליהן למצוא שותפים ל"ביזנס", לפני ובעיקר אחרי הבחירות. במצב זה ההפסד כפול: גם שילמת מחיר פוליטי, וגם דחקת תנועות אחרות לזרועות יריבך, שעדיין יכול לתת להן את מבוקשן.   ו

ד. כוחן של המפלגות הקטנות בקביעת ראש הרשות הוא קטן בהרבה ממה שהן מצהירות. בדרך כלל גם תומכיה של מפלגה מסויימת הם אנשים בעלי דעות והעדפות, ולא גלמים המבצעים הוראות מלמעלה. לכן לחתימת הסכם עם ראשי תנועה יש השלכות, בדרך כלל, רק על הצבעת פעיליה העיקריים של התנועה עצמם, ולא על ציבור תומכיהם הכללי. כלל זה משתנה כאשר מדובר בציבור קנאי של חסידי רב מסויים, חמולה כזו או אחרת, או איזו-שהיא קבוצת לחץ מגובשת שפועלת כאיש אחד וכדברי העומד בראש. רוב התנועות הקטנות הן אינן כאלה.   ו

 ה. את הכוח הפוליטי כדאי תמיד לבנות על בסיס יציב ואיתן, ואילו בניית כוח על בסיס של הסכמים היא כמו ניפוח בלון שמדמה כוח. כוח פוליטי אמיתי הוא תמיכה של ציבור, בנייה של מערך פעילים, ויצירת קשרים אישיים רבים. לעומת זאת, הסכמים פוליטיים הם "כוח מקרטון", שגם אם מוצג כתמיכה אידיאולוגית, מאחוריו עומדת תועלתנות פשוטה של עסקנים, שתלויה בנסיבות, ושעליה קשה לסמוך. לעיתים קורה שערב הבחירות, מפלגות מפירות הסכם ועוברות לצד השני תמורת הבטחה כזו או אחרת, לעיתים באופן גלוי, ולעיתים בחשאי. קורה שעסקנים משופשפים חותמים עם מועמד אחד ובסתר עובדים עבור מועמד אחר, כדי להבטיח עצמם מכל הכיוונים, ולכן בחתימה איתם אין כל התחזקות.   ו

 ו. חתימת הסכם קואליציוני עם מפלגה כזו או אחרת יכולה לגרום להתמרמרות פנימית בתוך מפלגתך שלך, הן על בסיס אידיאולוגי, הן על בסיס יחסים אישיים, והן על בסיס אינטרסנטי הנוגע ל"חלוקת השלל". בכל מקרה כדאי למנוע בעיות לפני שנוצרו, כי התמרמרות פנימית היא משאבת כוח וזמן אפילו יותר ממו"מ קואליציוני.   ו

נכון, אין פה כללי ברזל קבועים, והדבר תלוי הרבה במצב הפוליטי הספציפי באותו מקום. לעיתים מועמד שבא מעמדת נחיתות, חייב למצוא דרך לשווק את מועמדותו כרלוונטית, ואת זה הוא עושה ע"י הצגת כוח פוליטי אחר שמאמין בו ומצטרף אליו. לא פעם מהלך כזה יכול להוות רגע של מפנה, בו אפקט הדומינו מתחיל לשחק לטובתו, אך אלמנט ההימור קיים ויכול להתפתח גם תסריט שונה.   ו

בתנאים מסויימים נכון לחתום על הסכמים קואליציונים, במיוחד כאשר מדובר בשותפה חיובית ומקובלת, או במועמד יריב שמסיר את מועמדותו. אך יש לברור בקפידה ובזהירות את הצעדים הפוליטיים לפני הבחירות, ולהיות מודע היטב לבעיות הנובעות מהם. במידת הצורך – הימנעות מכל צעד פוליטי היא בעיה הרבה יותר קטנה מאשר צעד פוליטי לא נכון, ולכן כאשר מול ספק או חששות – לא נורא לוותר על המהלך.   ו

יש ללוות כל מהלך פוליטי בהסברה נכונה וזהירה, לא לתת לעיתונות המקומית לפרסם את הדברים לראשונה, אלא לצאת אל הציבור באופן יזום, להסביר את הדבר במילותיך שלך, ולעשות עבודת הכנה יסודית גם בקרב אנשי תנועתך.   ו