בוקר טוב "דמוקרטיסטאן". יום הבחירות צובע את העיר בצבעי מלחמה, ומזמן לנו שלטים בכל מקום, כשמועמדים אחדים מדפיסים קילומטרים רבים של סרטי ניילון שבהם תמונותיהם מופיעות בזו אחר זו, והם עוטפים בחיוכיהם המתוקים גדרות ומעקי בטיחות לצד קילומטרים של עורקי תחבורה ראשיים, מחשש שהנוסעים בכביש ישכחו פתאום איך הם נראים.   ו

החוק האוסר על תליית שלטים במקומות ציבוריים (קירות של מבני ציבור, קירות משותפים של בתי מגורים, לוחות מודעות שלא מיועדים לכך, גדרות, מעקות, עמודי חשמל, עצים, ספסלים, נדנדות, וכו') נשמר בחודשים שלפני הבחירות וברוב הישובים, כולם משתדלים שלא לחרוג מגבולות הטעם הטוב, גם כדי לא להיקנס ע"י ועדת הבחירות. אך האיפוק קורס ברגע אחד כשמגיעים הימים האחרונים ממש, ובמיוחד הלילה שלפני יום הבחירות. אז, בערים רבות, נפרצים הסכרים, וצוותי השילוט של המועמדים השונים "מצפים" את העיר בשלטי בחירות ססגוניים, כאילו אין מחר ואין קנסות, עד שהעיר כולה נראית כמו יריד.   ו

פעילות זו היא מיותרת ויקרה. אין כמעט תועלת בציפוי הרחובות, ועטיפת הבתים, והעלות היקרה של הדפסת השלטים ומימון צוות השילוט לא מצדיקה את השיגעון. כולם רוצים להפגין "שליטה בשטח", והתנפלות על שטחים ציבוריים היא שיטה מקובלת לכך. אך אני תמיד מתרשם יותר מפעילים רבים הלובשים את חולצות המועמד, רכבים רבים מקושטים בפלקטים, הימצאות בכל פינה בישוב, ושלטים רבים המותקנים בבתים ובדירות פרטיות! הפראות המשתקפת מסרטי הניילון, משקפת בעיקר היסטריה, טעם רע וחוסר מודעות סביבתית.   ו

בדרך כלל אני לא מציע למועמדיי להצטרף למחול השדים של קילומטרים רבים של ניילון לאורך הרחובות. מצד שני, במינון הנכון, כן צריך לתפוס חלק במלחמת השילוט, אך לעשות זאת בטוב טעם ובחוש מידה, במקומות אסטרטגיים, באזורי הקלפיות, תוך יצירתיות ומקוריות.  ו

דוגמאות ליצירתיות? תליית שלטים מעל כביש ראשי – בין שני עמודי חשמל, תליית שלטים במרחק גדול מהעיר – בדרכי הגישה אליה אפילו כשהם קילומטרים רבים ממנה, תליית שלטים על גשר מרכזי, מגדל המים או מקום לא צפוי אחר. מלבד זה, כדאי להתרכז באזורי הקלפיות ולתפוס בהם מקומות בולטים, להתמקד בכיכרות, בצמתים ראשיים, בכניסות וביציאות מהעיר, ובנקודות אסטרטגיות.   ו