בבחירות לרשויות מקומיות, הדפסת פתקי ההצבעה היא מטלה הנתונה לאחריות המתמודדים עצמם. הפתק הצהוב יכלול את שם המועמד לראשות העיר או המועצה, והפתק הלבן יכלול את סימון הרשימה ואת שמה. מפקיד הבחירות יקבל המועמד את התקנון המפרט את הכללים לפיהם יש לעצב את פתקי ההצבעה, ומלאכת העיצוב עצמה, כמו גם ההדפסה בבית הדפוס - מוטלת על המועמד. קורה ויש ערים שהדפסת הפתקים נעשית במרוכז, אך זו יוזמה מקומית של פקיד הבחירות, שדי נדיר לראותה מתקיימת. אישור עיצוב והדפסת פתקי בחירות היא סמכות המצויה בידיו של פקיד הבחירות המקומי, ויש לאשר אצלו כל דוגמת פתק עוד לפני ההדפסה.   ו 

 עיצוב: החוק היבש מאפשר חופש פעולה מסויים למתמודדים, וקובע רק שיש לעצב את הפתקים באותיות ברורות, בעברית או בערבית. גודל הפתקים הוא 7 על 10 ס"מ, עם שוליים פנימיים של חצי ס"מ מכל דופן, כלומר שטח הדפסה של 6 על 9 ס"מ. החוק לא מגדיר פונט מסויים שבו יש להשתמש, אך בעברית מקובל להשתמש בפונט ממשפחת "פרנק ריהל" וגירסאותיה המודרניות ובעיקר "דוד". למרות פשטות החוק וההגיון שבו, פקידי בחירות נוהגים לקחת לעצמם את הסמכות להנחית גזרות כמו: פונט אחיד לכולם (דוד), גודל פונט אחיד לכולם, או איסור על גדלים שונים בשורות התחתונות שבפתק הלבן. אין בזה כל הצדקה, ומועמדים עלולים למצוא עצמם נפגעים מגחמותיו של פקיד הבחירות חסר המקצועיות (מדובר בעובד מדינה תמים שמונה לתפקיד כתוספת לתפקידו הרגיל), אך עדיין, לא סביר ללכת לעתירה לועדת הבחירות הארצית, בשל אילוצי זמן ותקציב, וגם בגלל שמדובר בפגיעה מינורית ביותר,     ו

הדפסה: פתק המשמש לבחירה אישית לראשות, יודפס באותיות שחורות על נייר צהוב בעובי 70 גרם (כלומר 70 גרם הוא משקלו של נייר מסוג זה כשהוא בגודל מטר מרובע), שהוא עבה יותר מנייר עיתון רגיל (שהוא 44-50 גרם). פקידי הבחירות לא עושים עניין כאשר סוג הנייר חורג מהנדרש, בעיקר בגלל שאין להם שום דרך למדוד בעצמם את עוביו המדוייק של הנייר, כך שגם ניירות בעובי 55 גרם או 90 גרם - יכולים לקבל אישור. על הפתק הצהוב יודפס שמו של המועמד בלבד, כפי שהוא מופיע בתעודת הזהות שלו (לא חובה לציין שם פרטי שני, אבל אסור להשתמש בכינוי, כמו "קובי", "יוסי" או "גבי", במידה ואלה לא מעודכנים כשם רשמי). מסיבה זו, רבים המועמדים המוסיפים לתעודת הזהות שלהם מבעוד מועד גם את הכינוי בו הם מוכרים בציבור - יוסי, אבי, רמי או דודו.  ו

הפתק המשמש לבחירת הרשימה יהיה על נייר לבן, עליו יודפס בשחור סימנה של הרשימה (האותיות המייצגות אותה), ומתחתן ניתן להוסיף את שם התנועה, סיסמתה, שמו של ראש התנועה, או כל דבר אחר כפי שנרשם בעת רישומה של התנועה אצל פקיד הבחירות. פתק טיפוסי נראה כך: צל. (בשורה שמתחת לאותיות הגדולות): מפלגת הצופים הלאומית. (שורה חדשה): בראשות צבי להב.    ו

חשוב מאוד לזכור כבר בעת רישום התנועה, ששמה ופרטיה ישמשו אותנו בעת הדפסת הפתקים, ואם לא נוסיף למשל "בראשות צבי להב" – לא נוכל לרשום זאת לאחר מכן בפתק ההצבעה.   ו

כאמור, עיצוב הפתקים והדפסתם הם אחריותו של המועמד או התנועה. הכמות שבה יודפסו הפתקים נתונה אף היא להחלטת המועמד, אך רצוי שתהיה גדולה, ובכל מקרה עלותם היא נמוכה (עד 30 שקל לכל אלף עותקים) ולא כדאי לחסוך דווקא בסעיף זה. פקיד הבחירות מודיע מראש לכל המועמדים איזו כמות פתקים הוא מבקש להעביר לידיו, וכמות זו לעולם לא תהיה פחותה ממספר בעלי זכות הבחירה בישוב. את הפתקים האלה שמופקדים בידיו - מעביר פקיד הבחירות לקלפיות השונות, ובנוסף לכמות הזאת, כדאי למועמד להדפיס כמות נוספת שתישאר בידיו ותשמש לחלוקה מוקדמת של פתקים לתומכים, לחלוקה ביום הבחירות באזורי הקלפיות, לרזרבות שיימצאו בידי הפעילים, ולמצבי חירום בהם יהיה מחסור בפתקים.   ו

ביום הבחירות עצמו צריך שיהיו במטה ובריכוזי הקלפיות שפע פתקי הצבעה, ולצייד גם את המשקיפים בקלפיות בחבילות רזרביות למקרה שבאורח פלא "יגמרו" הפתקים באותה קלפי.   ו

את פתקי ההצבעה כדאי להדפיס ברגע שפקיד הבחירות מאשר את עיצובם, והוא יעשה זאת כנראה בכל מקרה בדקה ה-90. ככל שהפתקים יודפסו בשלב מוקדם יותר, כך תרד עוד משימה קטנה מרשימת המטלות לביצוע. כשהפתקים מגיעים, רצוי להעביר מייד את חלקו של פקיד הבחירות, ואת היתר לשמור באופן מפוצל ולא במרוכז. כדאי להזמין את הפתקים בצירוף ההוראה לבית הדפוס: שיגיעו בחבילות של 100 עותקים בחבילה, ולא בחבילות גדולות יותר, כפי שבית הדפוס היה מעדיף. זה פשוט יהיה חסכוני יותר ונוח יותר, מאשר החבילות הסטנדרטיות של 500 בחבילה.   ו

בטרם הדפסת הפתקים יש לאשר את העיצוב שלהם אצל פקיד הבחירות, כדי שאלה יתאמו לגחמותיו. ברוב המקרים יתעקש פקיד הבחירות לאשר את הגרפיקה ביחד עם סוג הנייר, ולשם כך יש להדפיס דוגמא בבית הדפוס, ורק איתה לשוב אל פקיד הבחירות ולקבל אישור, שלאחריו – תודפס שאר הכמות.   ו