בדרך כלל המועמד הפוליטי הוא אדם הגיוני, שקול, ומפוקח. בטרם היציאה לדרך הוא יידע לנתח היטב את המצב, לפעול נכון, ולנהוג בהגיון. גם לאחר הבחירות הוא ינתח היטב את שאירע, יודה בשגיאות, ויצטער על מהלכים נמהרים. אך בזמן הקמפיין, בשעת המבחן, הכל עלול להשתנות. ו
לא צריך להיות פסיכולוג כדי להבחין בשינוי שעובר על אדם ברגע שהקמפיין בראשותו יצא לדרך. מאותו רגע הוא חי במסלול מהיר, לעיתים מהיר מכדי שיוכל לשלוט בו, האדרנלין משתלט, תחושת החשיבות עולה לראש, אנשים רבים רצים אחריו, המזכירה שהוא מעסיק מבקשת הנחיות, לחצים מופעלים, והוא נדרש לקבל החלטות רבות. בעוד מועמדים אחדים נשארים גם במצב זה שקולים וקרי רוח, ופועלים ברוגע ובהגיון, אחרים מאבדים שליטה, ותוך ביטחון שהדבר מועיל לקמפיין, הם נראים כמו שד טסמני במצב משבר. הם נוטלים לעצמם סמכויות מופרזות, מתערבים בכל עניין קטן, פועלים בבהילות כחדורי אקסטזה, שוכחים את שיטות העבודה, את תפקידם ומקומם במערכת, ומתקשים להקשיב ולחשוב בסבלנות. הם מעדיפים לבזבז שעות במלחמה מיותרת על גודל הפונט או על זוית הצילום של דיוקנם, בתחושה שהם "מקצועיים" או "פרפקציוניסטים", במקום לנצל את הזמן הזה לדברים חשובים יותר, הם מתנהגים בחביבות מוגזמת ולא טבעית כלפי אנשים זרים אך בגסות וחוסר סבלנות לצוותם הקרוב, ובעיקר הם לא מסוגלים לסמוך על אנשי המקצוע שלהם שיקבלו החלטות ללא השגחתם. מפתיע או שלא, המגזר המצוי בסיכון הגבוה ביותר להיקלע למצב זה, הם דווקא מועמדים אינטיליגנטים, דומיננטיים, וכאלה שמעידים על עצמם שהם ניחנו בסגולה: "עמידה במצבי לחץ". ו
את שיאה של התופעה ראיתי אצל מועמד בפריימריס לכנסת, אדם רציני ביותר וקצין בכיר במיל', שמרגע שהחליט להתמודד – החל להתנהג כמו אדם שבלע כמויות מופרזות של חומרים ממריצים. כשהצעתי לו לקחת כדור הרגעה הוא סבר שאני מתלוצץ, וכשטענתי בתום יום אחד של קמפיין שלא נורא שעדיין לא מצאנו מזכירה למטה – הוא כמעט התמוטט מרוב יאוש. הלחץ, כנראה, גורם לאנשים לראות דברים בצורה מוגזמת, ומונע מהם להתעמק בפרטים, או לשקול את מהלכיהם. בנוסף, מסכנת האנרגיה העודפת את בריאותם, וזהו עניין של ימים בודדים עד שהמחלה הראשונה תגיע. ו
מועמד טוב הוא כזה ששומר על קור רוח וסבלנות, גם בימים הלחוצים ביותר שבהם נדמה לו שהוא חי בחלום. השליטה העצמית היא הכרחית, וחלק ממשמעת עצמית זו, הינו הויתור על קבלת החלטות נמהרות ללא התייעצות, ועל התערבות בכל פרט טכני שולי, גם אם קיים דחף חזק לעשות כן. ו
אך עם כל זאת, גם הצד השני צופן סכנות: אדישות יתר של מועמד בעת "מלחמה" - גם היא סכנה לא קטנה. מועמד חייב להיות נמרץ, מהיר, יעיל, ודייקן, ואין מקום להיסוסים והירהורים אין-סופיים. איני יודע לקבוע מה גרוע יותר עבור מועמד – להיות לחוץ ונמהר או כבד ואדיש, אך המועמד המצטיין הוא זה שמוצא את המקום הנכון באמצע - קר רוח ולא קצר רוח, נמרץ ומהיר אך גם קשוב וסבלני. ו
ומה עלה בגורלו של אותו מועמד היפר-אקטיבי לכנסת? הוא חלה בשפעת ביום החמישי לקמפיין, החליף שלושה עוזרים ומזכירה בתוך שבוע, פרש מהמירוץ בשבוע שלאחר מכן וחזר אליו בחלוף שבוע נוסף, ובסוף גם ניצח במחוז בו התמודד בהפרש עצום, אך מפלגתו לא קיבלה מספיק מנדטים, ובמקום להיות ח"כ, הוא התמנה למנכ"ל משרד ממשלתי, שאותו עזב זמן קצר אח"כ לטובת תפקיד בשוק הפרטי. ו
מועמד יכול בתאוריה לנהל קמפיין אמיץ, אך האם יתמיד גם מול לחצים אמיתיים? י