הטעות הנפוצה ביותר שעושים מועמדים בהתייחסותם לקמפיין הבחירות שלהם, היא לתפוס את תפקידם כתפקיד ניהולי. האמת היא שונה: המועמד הוא פועל השטח החשוב ביותר, והתעסקותו בענייני ניהול עומדת לו לרועץ, הופכת אותו למנהל מטה, ומסיטה את תשומת ליבו ממשימותיו הרבות כמועמד. על כן, כלל הבסיס בתכנון התנהלות המועמד הינו: על המועמד להתמסר לתפקידיו כמועמד, להפקיד בידי אחרים את ענייני הניהול והלוגיסטיקה, ולצמצם למינימום הנדרש את התעסקותו בענייני הפרסום. מועמד טוב צריך לדעת לתחום את זמנו המוקדש לענייני ניהול הקמפיין למסגרת תחומה ומוגדרת בלו"ז, של ישיבה שבועית, ובשאר הזמן לתפקד כמועמד, על עומס משימותיו האין סופיות.   ו

זמנו של המועמד הוא המשאב החשוב ביותר העומד לרשות מטה הבחירות שלו, ולכן חשוב לנהל היטב את המשאב הזה ולהפיק ממנו את המירב. התייחסות נכונה לזמנו של המועמד היא מפתח חשוב בהגדלת כוחו, ואילו ניצול לא נכון של זמן, והשחתת שעות לריק – היא הבזבוז העצוב ביותר.   ו

למועמדים אחדים יש נטייה טראגית להשקיע את זמנם בדברים חסרי חשיבות, שאמנם הנאה מסויימת לצידם, אך תכלית – אין. קיימים מועמדים שמשקיעים זמן רב מידי בשיחות נפש עם פעילים, תכנון חלוקת הפלאיירים, מו"מ עם מדפיס החולצות, הכוונת הגרפיקאים או עורכי הוידאו, עיון בסקרים וישיבות הערכת מצב, בחיטוט אובססיבי בפייסבוק כדי לגלות מי כתב עליהם מה, או בישיבות ארוכות על "חיבורים פוליטיים", ורק בפוסט מורטם של הקמפיין הם מבינים מה מתקבל מחיבור שני אפסים. למועמדים שרוצים לנהל במקום לעבוד - אין תקנה, ומי שמאמין בדרך הריכוזית ולא מוכן להאציל סמכויות – מוצא עצמו, במקום ללחוץ ידיים ולשוחח עם בוחרים פוטנציאלים – עוסק בתיקון המדפסת, רץ הלוך ושוב בבירורים מול פקיד הבחירות, נלחם במשכיר של מטה הבחירות, או מתלבט ממושכות באיזה פונט להשתמש בפלקטים. למועמדים כאלה - אין טעם לייעץ להתרחק מנושאי הניהול, כי הדבר כנראה חזק מהם, ואם אתה כזה, אתה יכול לעבור לפרק הבא.   ו

לאחר הרכבת המטה, גיוס המשאבים, ומינוי בעלי התפקידים המרכזיים, ועם היציאה מתקופת ההיערכות, מועמד טוב חייב להקדיש את כל זמנו לדברים שרק הוא יכול לעשות, ולהיפטר ככל האפשר ממשימות שניתן להטיל על מישהו אחר. גם אם המחיר הוא שצבע הרקע בפלאייר יהיה בהיר מידי, והפונט לא מספיק עגול - עדיין רצוי למועמד, עם כל הקושי בכך, לאפשר לאחרים לעשות את עבודתם, ולפנות במרץ עם כל זמנו וכוחותיו לביצוע עבודתו החשובה מכל: גיוס תומכים ופעילים.   ו

סדר יום נכון של מועמד צריך, אפוא, להיות בנוי סביב העקרונות הבאים:   ו

א. המועמד הוא פעיל שטח, ולא איש אירגון. עבודתו הקשה בשטח היא חסרת תחליף ואיש מלבדו לא יוכל לעשותה. ניהול המטה, לעומת זאת, יכול להיעשות לא פחות טוב ע"י אחרים.   ו

ב. ברוב שעותיו, המועמד הוא חייל פשוט ולא מפקד עליון. עבודתו של המועמד היא לעיתים פחות אטרקטיבית ונוצצת ממה שהיה רוצה.   ו

ג. לאחר תקופת ההיערכות, זמן של המועמד צריך להיות מתורגם לקולות/פעילים. כל שעה שבה גדל מספר התומכים היא שעה טובה, וכל שעה שבה מספר התומכים לא גדל – היא שעה מבוזבזת.   ו

ד. המועמד ומשפחתו צריכים לקחת בחשבון כי בתקופה הרת גורל זו – מטלות אישיות ומשפחתיות יידחקו הצידה ככל שניתן. כולם צריכים להבין שהזמן הוא משאב יקר שעליו נשענת ההצלחה.   ו

בהתאם לעקרונות אלה, הנה לוח זמנים הגיוני של מועמד טוב:   ו

אין צורך להשכים קום, כי לפנינו יום ארוך וקשה, שבו המועמד יצטרך להיראות רענן ומרוכז. לכן כדאי לקום בנחת, שעות הבוקר הן לא השעות הקריטיות בפעילות השטח, ומעבר לנוחות יש פה שיקול חשוב של בריאות. מועמדים המעמיסים על כתפיהם עומס בלתי אנושי, ומרגילים עצמם לישון שעתיים ביממה באמונה ששינה היא בזבוז זמן – נוטים במהלך הקמפיין, מידי כמה שבועות, להתמוטט לכמה ימים, מה גם שעירנותם במהלך היום לא תמיד בשיאה. שינה היא השקעה טובה של זמן, אסור ללחוץ על הגוף יתר על המידה וליצור עייפות מצטברת שמשפיעה על ההרגשה, על ההתנהגות, על הריכוז, ואף על המראה של המועמד. לכן – כדאי לישון די והותר, ולקום בנחת בבוקר.   ו

את יום העבודה אפשר להתחיל בשעות הבוקר, השעות הרגועות, כשאנשים נמצאים בעבודה ואפילו הפעילים ברובם לא נמצאים. את השעות האלה ניתן לנצל בעיקר לעבודות שטח: ביקורים בבתי ספר, בגני ילדים, במרכזים מסחריים, באזורי תעשייה, בחנויות שכונתיות, בבתי אבות או בהוסטלים הממוקמים בעיר. ישנם המון אנשים שאפשר לפגוש בשעות אלה, וראיתי אפילו מועמדים שבשעות אלה הסתובבו בתחנות אוטובוס, ואף עלו לאוטובוסים עצמם לשוחח עם הנוסעים, ביציאות מהישוב, ובכל מקום שמרוכזים בו "קולות". חשוב לעשות דברים מועילים, וכמה שיותר פעילות שטח, ואם לא, תמיד ישנן עבודות מטה שונות, ראיונות לתקשורת, פגישות אישיות, הכנה לפעילויות (למשל לנאומים) - שזה הזמן המתאים ביותר עבורן. שעות הבוקר מתאפיינות בנחת וברוגע שלהן, כשהזמן לא בוער, ודווקא בזמן זה אפשר לשוחח בנחת עם אנשים רבים וליצור הכרויות חשובות, לקיים פגישות, וגם לערוך מידי פעם, ולא יותר מידי כמובן, ישיבות עבודה עם מנהלי המטה.   ו

לאחר פעילות הבוקר והצהריים, אנו מגיעים לשעה 4. אחר הצהריים זה הזמן המתאים עבור המועמד לשבת במטה (הכרחי – במטה ולא בבית, כי בבית הוא יעסוק ברוב הזמן בדברים אחרים), ולהחזיר טלפונים לכל משאירי ההודעות. רשימת שיחות טלפון שעל המועמד לבצע מצטברת גם בפנקסו האישי וגם במטה - דרך הטלמרקטינג.   ו

השעות החשובות והטובות ביותר לפעילות שטח הן השעות שבין 18:00 ל-21:15 בערב. בשעות אלה אנשים ברובם כבר חזרו הביתה מהעבודה, ועדיין לא הלכו לישון. אלה שעות שבהן ניתן לצאת לעבודת השטח החשובה מכולן: לפגוש כמה שיותר אנשים, אם בבתיהם, אם במרכזי מסחר שונים, במקומות בילוי, במוסדות חינוך תרבות וספורט, ובכל מקום בו נמצאים אנשים.   ו

נכון, עבודה זו היא עבודה קשה, אך היא נשמת אפו של הקמפיין. רק בדרך זו ניתן לנצל היטב את היום ולהגדיל את התמיכה. מאחר ומועמד חייב ללכת מלווה במישהו, ולא בגפו, את הסיורים ניתן לחלק למשמרות, שבכל אחת מהן יהיה מלווה אחר. חובה לנצל היטב שעות חשובות אלה, ולכן על מנהל המטה לארגן מראש את רשימת הסיורים ואת המסלולים שלהם בקפידה ובדייקנות.   ו

הסיור מסתיים בשעה שבה אין זה נהוג ומנומס לדפוק בדלתות, הייתי נוקב בשעה 9 ורבע כשעת סיום הסיור, אז פונה המועמד ושם פעמיו אל חוג הבית המתוכנן לו. בדרך כלל אין זה מסובך לקבוע חוג בית לכל יום, וכאשר מדובר בשעה שבה אין אפשרות או טעם לעשות עוד סיורים – ניצול הזמן המיטבי עובר לחוג בית.   ו

חוג בית מסתיים בדרך כלל בשעה 11 בלילה, וגם לאחר שעה מאוחרת זו, ועל אף היום המעייף שעבר עליו, אין סכנה שהמועמד לא ימצא מה לעשות בשעתיים הקרובות, עד שהעייפות תכריע את האדרנלין, והוא יילך לישון.   ו

יום הנערך באופן הזה הוא יום מוצלח ויעיל, ואוסף מצטבר של 60 ימים כאלה עושה את ההבדל בין מועמד רגיל - למועמד מנצח.   ו

קשה לי להתאפק מלהיזכר בכמה דוגמאות מעניינות, שליליות כמובן:   ו

עבדתי עם מועמד, שמעל לכל עקרונותיו, עומד עקרון-על שעליו אין לערער, ואותו יש לבצע בקפידה: מקלחת כל יום בין השעה 7 ל-8 בערב. אפילו הפעילים, הטרדנים לכשעצמם, ידעו שבשעה קדושה זו, מסבן המועמד את בית שחיו תחת זרם מים חמים – ואל להפריע לו. כשדרשתי ממנו לשנות את הרגלי המקלחת שלו, שאל בסרקאזם בכיר מצוותו, תת-אלוף במיל': "כל הבעיה בקמפיין היא המקלחת של המועמד?". שאלה זו היא ביטוי מושלם של חוסר הבנת העניין: הרי ויתור על שעה אחת ביום, שהיא שעת הפעילות הטובה ביותר, כפול 60 ימי עבודה, זהו ויתור על מאות קולות בקלפי. ומה עלה בגורלו של "מתרחץ מתמיד" זה? הוא אמנם שמר על הגיינה מופתית ולא התקבלו כל תלונות לגביו בתחום זה, אך בקלפי נחל תבוסה צורבת ולא הצליח אפילו להיכנס למועצת העיר.   ו

דוגמא גרועה נוספת: מועמד שבכל ערב היה עוסק בשיחות עם פוליטיקאי שחבר אליו לגוש אחד משותף. השניים היו מעבירים את השעות הקריטיות האלה בשיחות מרתוניות ביניהם, שנועדו לברר למה ההוא נעלב, ולמה השני כועס, ומי לא מכבד מספיק את רעהו, ולמה, ומי התחיל. לא פלא שלא היה להם זמן לסייר בבתי הבוחרים, או לעשות עבודת שטח כלשהיא. גם שם הכישלון המוחץ היה צפוי מראש.   ו