כל אחד יודע שהבגד שלובש אדם הוא לא רק הגנה מפני הקור וכסות למשמניו, אלא גם הצהרה לגבי דמותו בעיני עצמו. כעת, כאשר אתה פוליטיקאי השואף לייצג ציבור, כאשר אתה מתמודד לתפקיד שכולל הופעות תקשורתיות, פגישות עם שרים, וגיחות למסדרונות השלטון, עליך להתאים את לבושך למעמד החדש שאליו אתה שואף. אין בכך כמובן דרישה ממי שהתהלך עד כה בסנדלים – שיעבור לטוקסידו, ובכל מקרה שינויים בהרגלי הלבוש לא צריכים להתבצע מהר ובקיצוניות. ומצד שני, ברוב המקרים, האנשים מצפים ממך להיראות מכובד ורציני, הם מכבדים יותר אדם שלבוש בקפידה ובהידור, ותדמיתך בעיניהם תיפגע אם תעדיף דווקא בגדים מקומטים, נעליים קרועות, וחולצה עם שרוול קצרצר שמגיע כמעט עד הכתף וחושף את שעות העבודה הרבות שלך במכון הכושר.   ו

אין לבוש אחד נכון עבור מועמד, ותמיד כדאי שהמועמד עצמו ירגיש טבעי בבגדיו, ושגם הסביבה תרגיש שהבגדים הם טבעיים לו. אם אדם עבד כגנן עד אתמול, הופעה שלו בחליפה תהיה מוגזמת ואת השידרוג כדאי לעשות בהדרגה, ולהסתפק בשלב ראשון בחולצת כפתורים מכובדת. את רמת ההידור יש להתאים גם לסיטואציה: במשחק כדורגל באיצטדיון המקומי אפשר להסתפק בבגד פשוט, אך בארועים ממלכתיים או רבי משתתפים, או בהופעה תקשורתית – עליו להתלבש בהידור, כנותן כבוד למעמד.   ו

חשוב להפעיל שיקול דעת: פוליטיקאי שמסתובב תמיד כטווס במיטב מחלצותיו, ונראה כמי שהגיח מתוך "ווג", עלול להיתפס כשחצן, גנדרן, שמחשיב עצמו יתר על המידה. פוליטיקאי עם סנדלים, חולצה מקומטת, או ג'ינס, יפחית את ערכו בעיניי המתבונן. לכן צריך להתלבש בהגיון, בלבוש מכובד ולא מנופח מידי, ולא למשוך תשומת לב דווקא בענייני לבוש.   ו

כדאי עוד לפני תחילת הקמפיין להכין מלתחה גדולה מספיק, כדי לא לעסוק בחיפוש בגדים בתקופות עמוסות וכדי לא להיתקע ביציאה מהבית בלי חולצה ראויה ללבוש.   ו

מתוך נסיון כואב ומלחמות על בסיס יומיומי עם מועמדים שהתעקשו להתלבש ברוח השכונה שבה הם מכרו ירקות, אני כותב את מה שעבור רוב רובם של המועמדים הוא מובן מאליו, אך תמיד יש גם כאלה שמופתעים לשמוע:   ו

לך תמיד עם בגדים מגוהצים, עם חולצה בתוך המכנסיים, כשאתה מגולח היטב, ולא מבושם יתר על המידה. הסר כל צמיד, שרשרת, עגיל, טבעת בגודל שזיף, וכל תכשיט אחר מלבד טבעת נישואין, אל תשכח חגורה, היי, ותגרוב גרביים! רואים את זה! אל תלך עם רוכסן פתוח, נעליים בלויות או כפתור חסר. אל תלך עם מכנסיים קרועות, או כאלה שגדולות עליך בכמה מספרים. הייה ייצוגי ומכובד, הופעה מכובדת מעידה לא רק על היחס שלך לעצמך, אלא גם על היחס שלך לזולת ולסיטואציה. המעט בשימוש במשקפי שמש – בוודאי שאין בהם צורך במקומות סגורים, ואל תחזיק דרך קבע על ראשך משקפיים מכוונות כלפי מעלה כקולטים סולאריים. רצוי לגוון מידי פעם את הלבוש (הכרתי פוליטיקאי שמעולם לא נראה עם בגד שונה מאשר מכנסיים שחורים וחולצה שקופה-לבנה שמתחתיה בלטה גופייתו). לא ללבוש בגדים בצבע זוהר, בולט או חריג, רצוי להמעיט ולהיזהר בבחירת חולצת פסים או משבצות, ואם המועמד הוא בכלל מועמדת - אל תהיי נועזת מידי, בלי בגדים צמודים, תכשיטים מוגזמים, ונעלי עקב מנקרות עיניים, ואל תחשבי אפילו להסתובב, אפילו בבית, ללא חזיה.   ו

המועמד והשרשרת

לא אחת מגיע אליי מועמד לראשות עיר ועל צווארו ענודה שרשרת. שרשרת זהב, מנצנצת בצניעות, או מציגה תליון גדול יותר, כמו שנוהגים הזמרים המזרחיים להציב על חזם השזוף והמגולח, לאמור: ההוי, אני מגניב!   ו

לא כל מה שטוב למאמני כדורגל או לזמרים מזרחיים – הוא טוב לאנשי ציבור המבקשים להציג את עצמם באור אמין ורציני, ומשהו קצת משובש בשיקול דעתו של הטוען למנהיגות, אם הוא מתעקש להסתובב עם אביזר סטיגמתי של ערס שיוצא לסבב מועדונים. "יופי", אני אומר להם, "לנתניהו יש שרשרת, ולגדעון סער יש שרשרת, לרבין, לבגין, לבן-גוריון – כולם הלכו עם שרשרת זהב על הצוואר!", ויכולתי להגיד את זה במילים פשוטות וברורות יותר, וללא ציניות: אין אדם רציני, מנהיג, איש ציבור, או לחילופין איש אקדמיה, עיתונאי בכיר, מדען – עם שרשרת על צווארו! (למעט מקרים בהם השרשרת היא גימיק שיווקי מעביר מסר, כמו אצל רחבעם זאבי, שביקש בכך להזכיר את שבויי ונעדרי צה"ל). מי היה רוצה שלניתוח הלב הפתוח שלו יתייצב מנתח עם שרשרת זהב לצווארו?   ו

בדרך כלל, לכל שרשרת יש הסבר: "זה שמות הילדים שלי", "קיבלתי את זה מאמא שלי", "זה סמל המדינה", "זה סמל הפועל ת"א", וכו', אך בעניין זה אין שום הסבר ואין הנחות: פוליטיקאי לא הולך עם שרשרת, נקודה, ולא חשוב מה היא מסמלת! שרשרת לא מסמלת ילדים, אמא, מדינה או קבוצת כדורגל, היא מסמלת אך ורק גנדרנות רחוב ריקנית, ראוותנות צעקנית וזולה, בדיוק כמו קעקוע באזור הפנים, או חימצון קצוות שיער. אני, בכל אופן, משתדל להימנע מעבודה עם מועמד עם שרשרת, כמו שאני מסתכל בעין ביקורתית על מועמד עם פוני גולש על המצח, או כזה שמסתובב ברחוב עם כובע קש.   ו

נכון, פה ושם אפשר למצוא ראשי ערים עם שרשרת, והשד יודע איך, בשם כל הקדושים המעונים, הם נבחרו, ומי היו יריביהם בבחירות. אך אדם המבקש לשווק עצמו באזור של אוכלוסייה ברמה סוציואקונומית בינונית פלוס, חייב לוותר על פריטי לבוש שישייכו אותו מיידית לרקע של נוער ברזלים, ועממיות יתר שלא תעצור בשרשרת אלא תתבטא בסופו של דבר גם בדפוסי התנהגות נוספים, ואולי אף ביכולת לקבל החלטות ולהבין תהליכים מורכבים.   ו

ומה בכל זאת עושים עם הערך הרגשי חסר התחליף של השרשרת? כשאני נשאל לכך אני מרשה לעצמי לגלות בסוד, כי במעמקי כיסי תמיד תמיד קמע לזכר אדם יקר שנהרג, ומעל כף רגלי קשור חוט המעיד על אהדתי לקבוצת הכדורגל שלי. אבל הסמלים האישיים הם אישיים שלי, ולא חלק מהמראה החיצוני שלי. ואני, אפילו לא פוליטיקאי.   ו