האם מועמד פוליטי צריך ללכת לבדו? האם הוא צריך להיות מלווה בקבוצה של אנשים? ואם כן – באילו אנשים? אין המדובר כמובן ביום הבחירות עצמו, שבו ראוי שהמועמד יסתובב ברוב רושם כשהוא מוקף בפעילים, אלא בהתנהלות היומיומית בחודשים שבטרם הבחירות.   ו

הליכה של המועמד לבדו אינה רצויה. גם בשל המסר שהבדידות מקרינה, וגם בשל תפקידו החשוב של המלווה, שעצם נוכחותו מונעת מצבים לא נעימים שעלולים לקרות בארבע עיניים, כמו בקשות מוזרות מהמועמד, שיחות נפש ארוכות יתר על המידה, ציטוטים מאוחר יותר על משהו שכביכול נאמר בשיחה, ואף התקפות מילוליות. רבות מהתקריות המביכות עשויות להימנע הודות לנוכחות גורם שלישי.   ו

מאידך, הליכה בקבוצה יוצרת תחושה של "חבורה" במובן השלילי של המילה – חבורת רחוב, חבורת מקורבים, חבורת אינטרסנטים. הליכה בקבוצה מונעת מאנשים זרים, שמחוץ לקבוצה, לגשת אל המועמד ולהחליף איתו מילה, הקבוצה מרתיעה, יוצרת חייץ, ומקשה על יחס של קירבה בין המועמד לסביבה.   ו

ולכן המצב הרצוי הוא שהמועמד יהיה מלווה באדם אחד או לכל היותר שניים. האנשים המלווים את המועמד צריכים להיות יצוגיים, חייכנים ולבביים, לא ילדים או נערים חלילה, לא אשה בלבוש פרובוקטיבי או גבר בגופיה, לא אדם המעשן מקטרת, או גבר האוחז בבקבוק ויסקי, ובכלל - לא אנשים המעוררים תשומת לב מיוחדת או התנגדות מאיזה שהוא סוג. "אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה", אומר הפתגם, ולכן על המועמד להיות מלווה באנשים שהוא מאמין שבחזותם שלהם - הם מייצגים ומשקפים אותו.   ו

המלווה שהולך לצד המועמד חייב לדעת את מקומו: הוא לעולם יהיה מלווה! כלומר – לא ידבר יתר על המידה, ויצטרף לשיחה רק אם יתבקש בפירוש לעשות זאת, לעולם לא ידחוק עצמו למרכז, לא יפתח בסיפור אישי ארוך, לא יקטע את דברי המועמד, ולא יסתור את דבריו בפומבי.   ו

אדם השואף להקרין מנהיגות החוצה - חייב להיות תחילה מנהיג מבית, ולכן מלווה שלא מתייחס אל המועמד כאל מנהיגו, ומרשה לעצמו לתפוס את היוזמה בשיחה – יקשה על אותו מועמד להקרין מנהיגות במפגש זה. מלווה טוב יידע לגרום לסביבתו להבין שהמועמד הוא מנהיג מכובד, שלדבריו יש להמתין בסבלנות ולבלוע בשקיקה, וחלילה מלשסע אותם. לאחר הסיור ובארבע עיניים בלבד – יוכל המלווה לפרוש את כל הערותיו, הירהוריו וטענותיו אותן שמר בבטן בנוכחות אנשים זרים.   ו