כבר ציינו שבאופן ברור, ודאי, וחד משמעי, כל מועמד לרשות מקומית עובר על החוקים. אין זו תמיד אשמתו של המועמד, אלא בעיקר אשמתם של החוקים הבלתי ניתנים לשמירה, ושל השיטה, המעניקה מקדמה גדולה ל"עבריינים".   ו

לפעמים מתבצעות עבירות קטנות וסמליות שמקובל לבצע:   ו

שימוש במכשירי כריזה והגברה באזורי מגורים, התאספות של אנשים בשטח ציבורי שלא קיבלה אישור מתאים מהמשטרה, תליית שלטים גדולים מהמותר בחוק, תליית שלטים על מרפסות מבלי לשלם אגרת שילוט לרשות המקומית, ביצוע תעמולת בחירות במרחק הקטן מ-25 מטר מפתח הקלפי, תליית שלטים במקומות ציבוריים או לא מורשים, ארגון "שיירת מכוניות" ללא אישור מהמשטרה, הפצה בע"פ של מידע לא בדוק אודות יריבים, חלוקת מוצרים בעלי ערך כגימיק שיווקי, פרסום אותיות הצבעה לפני המועד המותר בחוק, אי פרסום רשימת תורמים בזמן אמת, קבלת עזרה לא כלכלית ששוויה מעל המותר בחוק, ועוד עבירות קלות אחרות, עליהן איש לא עמד לדין, ואיש גם לא יועמד לדין בעתיד. אפילו הציבור כבר התרגל שחוקים אלה נהוג יותר להפר מלבצע, ומועמד שמחלק תפוח בדבש לראש השנה הוא עדיין אינו "פורע חוק".   ו

עבירות מעט חמורות יותר, המצויות בתחום האפור, גם הן מבוצעות חדשות לבקרים. למשל: העסקת ילדים קטנים מהגיל המותר, העסקת פעילים בשכר ללא קיום כל חובות המעסיק מול רשויות המס ומול העובד עצמו, ואפילו הענקת שי צנוע שווה ערך לקבוצה מסויימת, או מימון ועריכת "הרמת כוסית", טיול, טכס, או ארוע בחירות בו מקבלים הנוכחים אוכל ממש. בעיר מסויימת החליט ראש העיר בשנת הבחירות שבוגרי התיכון המקומי יקבלו שי נאה במיוחד לרגל סיום לימודיהם – מצלמות. לאחר הפסדו בבחירות אולץ אותו ראש עיר ע"י בית המשפט לכסות בעצמו את עלות המצלמות שחולקו. גם חתימת הסכם עם ספק שירות, שמתנה את התגמול או חלקו בתוצאות הבחירות – הוא עבירה על החוק. למרות זאת, יש חברות מכובדות ומסודרות של יעוץ אסטרטגי, שמוכנות לקבל את מלוא שכרן רק מההחזר שיתקבל ממשרד הפנים בעקבות התוצאות. זוהי הפרה גסה של החוק שנעשית בגלוי ולאור יום, אך עד כה איש לא נענש על כך.   ו

שוחד בחירות הוא דבר מקובל ושכיח, אך גם גמיש ונתון לפרשנויות: מועמדים לא מעטים מארגנים, למשל, טיול לקשישים: הם שוכרים אוטובוס, ומדריך, ומעניקים לקשישים מתנה נאה בצורת טיול, על חשבון המועמד הנדיב. לעיתים אף מסתיים הטיול באותו ערב, בפתח הקלפי. מועמדים אחרים מחלקים חבילות שי, תלושים, משלוחי מנות, וסלסלות אוכל שוות כסף, ואחרים תורמים כסף לעמותות צדקה, או לבודדים נזקקים (בד"כ בתמורה לתליית שלט תמיכה על מרפסתם), במה שיכול להתפרש כשוחד. יש מקרים רבים בהם מועמדים משלמים לבעלי בתים במיקומים אסטרטגיים תמורת תליית שלט בחירות, ובדרך כלל התשלומים נעשים "בשחור" מבלי שהמקבל יוציא על כך חשבונית. בכל המקרים מדובר בשוחד בחירות מוסווה, וכעומק המימון וההיקף - כך עומק העבירה. אין כמעט תנועה ומועמד שלא חוטא בעבירת שוחד הבחירות, והשאלה הנשאלת היא: האם הוא חילק רימון שייחשב כשי צנוע ולגיטימי לכבוד ראש השנה, או ארגז רימונים שיחשב לשוחד בחירות מובהק יותר.   ו

אך אם דיברנו עד כה על עבירות זניחות, הגיע הזמן לעבור לעבירות חמורות, שגם אותן נהוג לבצע:   ו

הבטחות, בפירוש או ברמיזה, לג'ובים עתידיים, הטבות אישיות, שיפור תנאים, מחיקת חובות, וכל עזרה אישית – הרי הן עבירה חמורה, במיוחד כאשר הדבר מתבצע באופן סידרתי. החוק אוסר על הבטחת תפקיד לאדם לפני הבחירות, גם אם מדובר באדם שמידותיו תואמות את התפקיד, או לעובד הראוי לקידום (יוצא מן הכלל הוא "תפקיד אמון" לא סטטוטורי, שלא מצריך מכרז, ושאותו ניתן להבטיח, אך מספרם של אלה הוא זעום, ומגיע לשניים או שלושה).   ו

סיכומים קואליציוניים הכוללים טובות הנאה אישיות, ותפקידים שהם לא תפקידים ציבוריים (תפקידים ציבוריים הם: סגן ראש עיר, יו"ר דירקטוריון של תאגיד ציבורי, יו"ר מוסדות עירוניים שונים, חברות בועדות עירוניות) – הם סיכומים המנוגדים לחוק. כמו כן, כל הסכם קואליציוני חייב להתפרסם בציבור, ואם לא נעשה כך – הרי שגם הסכם זה הוא עבירה בפני עצמה. לעיתים קיימות הסכמות לשיתוף פעולה ללא הסכם, ועל כך הציבור לא מיודע, וזו כמובן עבירה נוספת על החוק.   ו

קניית תומכים בכסף, גם באופן עקיף, בעזרת מתן טובות הנאה, יצירת שידוכים עסקיים המותנים בתמיכה פוליטית, או הבנות לגבי סיוע עסקי עתידי – כל אלה הם עבירות על החוק.   ו

קבלת עזרה שוות כסף מאדם או מוסד, חייבת להיות מדווחת. כל סיוע כספי מוגבל לגובה התרומה הקבוע בחוק (כיום 5000 שקל לבית אב), וכל חריגה מסכום זה הרי היא עבירה חמורה, הנחשבת לקבלת שוחד. כיום מקובל לתרום למועמד שירותים או מוצרים ששווים יותר מ-5000 שקלים, ובדרך זו לעקוף את מגבלת גובה התרומה, וברוב המקרים אף לא לדווח עליה.  ו

בעוד שכל מועמד עובר על חוקים מהקבוצה הראשונה, ורוב המועמדים עוברים גם על החוקים מהקבוצה השניה, ומכך אין סיבה מיוחדת להתרגש – הרי שגם ההפרות הבוטות שמוזכרות בקבוצה השלישית הן עניין שבשיגרה, וקיימים כמעט בכל קמפיין. גם פה, קשה להאשים את הפוליטיקאי בלבד, במנותק מהסביבה שבה הוא פועל. גם האנשים הישרים ביותר, גם אלה שמפיצים סרגלי קרטון שעליהם כתוב שהם "ישרים כמו סרגל" – הם עבריינים. ובמקרה אירוני זה, גם הסרגל עצמו, עלול להתפרש כשוחד בחירות, טובת הנאה למצביעים פוטנציאליים.   ו

ראשי הרשויות עצמם הם עבריינים כבדים בפני עצמם, המשתמשים בפייסבוק של הרשות המקומית לקידום עצמם, (דבר שאסור בחצי השנה האחרונה של הקדנציה), משתמשים במאגרי מידע עירוניים ליצירת קשר עם בוחרים, משתמשים בלשכת ראש הרשות כמטה בחירות, ובעובדי הרשות, ביחוד תפקידי האמון - כפעילי מטה הבחירות, הם עולים בארועים עירוניים ונושאים נאומי בחירות, ומפיקים בכספי ציבור הפקות תדמיתיות המשרתות אותם. כמעט כל ראש רשות, אם מעשיו היו נחקרים ואם היה בר סמכות שמחליט למצות איתו את הדין - היה מקבל סידרה של כתבי אישום על דברים שבפועל נראים בעינינו כעניין של מה בכך.   ו

במצב זה, גם המועמד היריב, אם ברצונו לאיים על נצחונו של ראש הרשות, אינו יכול לחיות בעולם דמיוני, ועליו לעבור גם על החוקים "הכבדים". האבסורד בנושא זה הוא ברור ומקומם: ראש הרשות המכהן מוקף בעשרות ומאות אינטרסנטים שיודעים שניצחונו יבטיח להם להמשיך ולהחזיק במישרה מסויימת ולשמור על מטה לחמם, אך למועמד היריב אסור ולו ברמז, להבטיח לאדם שמחוץ למערכת – להשתלב בה לאחר הבחירות. חוסר ההגינות זועק לשמים, וזו גם אחת מהסיבות לכך שכה קשה להדיח ראש רשות מכהן.   ו

כמובן שבעולם מושלם, החוקים כולם היו מבוצעים עד תום. איש לא היה מבטיח, משחד, משקר, או מאיים, וכל אחד מהבוחרים, עד האחרון שבהם, היה מצביע על-פי טובת העניין ושיקולי האחריות הציבורית, ולא לוקח בחשבון כל שיקול אישי. אך בעולמנו התחרותי והלא מושלם, כאשר יש מנצחים ומפסידים, וכאשר הנכונות להשיג את המטרה בכל מחיר היא בעלת משקל לא קטן בתוצאה הסופית – למועמדים אין כל ברירה, גם לערכיים והישרים שבהם, והם נדרשים לעבור על החוקים, או לעצום עיניים כשאנשיהם עושים זאת, או לפחות "לא לדעת" שהם עושים משהו לא כשורה.   ו

בעולם לא מושלם אנו יודעים שמערכת בחירות פועלת בתוך מבנה אחר של נורמות ודרכי פעולה, שלא תמיד מתיישב עם מערכת החוקים. ולכן מועמד סביר יודע שפה ושם יהיה עליו לפזר הבטחה, או להעלים עין מעזרה שהוא מקבל ושחורגת מהמותר, או "לעגל פינות" כך או אחרת. אך מילת המפתח פה היא "מינון", ומועמד ישר ונבון, שרוצה גם לנצח וגם לשמור על הגינותו – צריך להקפיד ולשמור על המידתיות הנכונה. השמירה על המינון הנכון היא למצוא את ה"מציאותי", אי-שם בין "תמים" ל"עברייני".   ו