כאמור, מתחלקת תכנית העבודה לסיבוב השני לשלושה חלקים: הארגון, הפרסום, והתהליכים הפוליטיים, כאשר חלקו של האחרון עובר מהשוליים למרכז.   ו

גם הפעם, יש לבדוק תחילה מה התקציב שאותו ניתן להקדיש לפעילות, שעיקרו יופנה לארגון יום הבחירות הבא (שיהיה זול בהרבה לעומת הסיבוב הראשון), הפעלת מטה, פעילות שטח (מנהלי קלפיות וצוות שילוט), והפקת חומר פרסומי.   ו

ארגון

מערך הפעילים עובר טלטלה כתוצאה מהצטרפות פעילים נוספים המגיעים ממפלגות שונות. גם הפעם כל פעיל צריך לקבל תפקיד, ושפע הפעילים החדשים אמור לספק לנו הרבה מידע שיוזן במהירות לאלפון הממוחשב. ארגון יום הבחירות עצמו מתחיל מייד וכולל כמובן שיבוץ משקיפים (הפעם, השבח לאל, ללא משמרת הבוקר הבעייתית), הסעות, מלווים, מנהלי קלפיות, אחראי ריכוזי קלפיות, אוכל, דוכנים, ילדים, שילוט, וכו'.   ו

פרסום

לאחר הסיבוב הראשון יש לנתח מחדש את המצב בהסתמך על התוצאות ועל יחסי הכוחות החדשים שנוצרו. כמובן שרצוי להמשיך בקו ההסברה המקורי, אך לעיתים יש צורך לבצע סטיות כאלה או אחרת, אם בגלל היעלמות כוח פוליטי מסוים מהמפה, אם בשל שינוי ביחסי הכוחות, שותפויות פוליטיות חדשות, או נטיות הצבעה שהתגלו באזור או באוכלוסיה מסויימת. פעמים רבות התוקפן מהסיבוב הראשון יעבור לעמדת המתון, והמתון יהפוך לתוקפן, וכמובן כולם עושים התאמות בהתאם למצב שנוצר. כדאי לגלות פעלתנות ונוכחות בכל הגזרות התקשורתיות, לשמור על פעילות מבוקרת לפי דף מסרים מוגדר, ולהתאמץ כדי להכין גם הפקה עצמאית (פלאייר, מכתב, עיתון) לחלוקה בישוב ובעיר גדולה - לפרסום ממומן באמצעי התקשורת.   ו

פעילות שטח

פעילות השטח תכלול מפגשים, ארועים, חוגי בית במידת הצורך, תליית שלטים בדירות ובבתים פרטיים. גם טלמרקטינג יכול לבוא בחשבון, אך הוא צריך להיות ממוקד ומפולח, ולא לכל התושבים.   ו

מגעים פוליטיים

כעת, למגעים הפוליטיים חשיבות גדולה, כי לאחר שאנו יודעים מה כוחו של כל פריט במפה הפוליטית, וכיצד תורכב מועצת העיר, עלינו להקים "גוש", שיאחד כמה גופים לכוח אחד גדול, בתקווה לשרטט את הקואליציה העתידית. נכון שהצגת קואליציה היא לא תנאי לניצחון, אך בהחלט מיטיבה את מצבנו. לכן עם סיום ספירת הקולות כבר מתחילים המגעים להרכבת גוש כזה, בהם נידונים גם עניינים אידיאולוגיים, לצד חלוקת סמכויות והטבות שונות.   ו

מטרתו הברורה של מועמד שעלה לסיבוב השני היא לצרף אליו מועמדים או מפלגות נוספות, ובעיקר כאלה שכוחן לא יתפזר בין שני המועמדים, אלא יתייצב מאחוריו. תמיד כדאי לחבר אלינו קבוצות מלוכדות שמצביעות בהתאם לעומד בראשן, ובהתאם להחלטות מגבוה, ולא כאלה שמורכבות מציבור מרוחק יותר, שבסיבוב השני כל אחד ממנו ישקול מחדש את מהלכיו, כמעט ללא השפעה מה תעשה שאר הקבוצה. לשם כך, כדאי לקחת את תוצאות הבחירות, לראות כמה קיבל כל כוח פוליטי בישוב, ולנסות לאמוד עד כמה יהיו אנשיו נאמנים לשיוכם הראשוני גם בסיבוב ההצבעה השני. קריטריון נוסף שאסור לשכוח הוא: כמה קולות פוטנציאליים ירחיק החיבור עם הכוח הפוליטי הזה. החישוב הזה בסופו של דבר עשוי לספק לנו תשובה עם מי ועד כמה כדאי לנו לחתום על הסכם, ומה גובה המחיר שכדאי לנו לשלם.   ו

יש הסכמים שנחתום ונרצה לפרסם, לא רק בגלל הנכס האלקטוראלי שצירפנו לשורותינו, אלא בעיקר בגלל שכולם רוצים להיות עם המנצח, ופרסום כזה יכול להביא גורמים נוספים להצטרף, או לפחות לעודד את הפעילים הקיימים. מצד שני, לא כל הסכם הוא נכון לפרסום, ויש פעמים רבות שנצרף אלינו קבוצות כאלה ואחרות, אך רצוי שדבר זה יישאר "לא רשמי", וגם חסוי ככל האפשר, כדי שלא להרחיק את אלה שלא יאהבו את "הכלה" החדשה. הסכמים כאלה יש להשאיר ברמת ההבנות בעל-פה, ולא להעביר להסכם כתוב, המחוייב בפרסום ציבורי.   ו

לא תמיד כדאי לעשות הסכמים קואליציוניים ברורים ומוגדרים. אם המועמד היריב כבר סגור מראש עם שותפים משלו, ואם כבר ברור מי יהיו אלה שיקבלו את הנכסים העיקריים בממלכתו, כלומר תפקידי סגן בשכר, או אז ידוע לנו שהכוחות הנותרים, אלה שלא נכללים במסגרת ה"דיל" – בכל מקרה יתקלו בדלת חסומה אצל אותו מועמד, והכתובת היחידה הזמינה להם היא המועמד האחר. במצב כזה אין סיבה למהר ולהציע להם דבר מוגדר, ויש להניח שהם יצטרפו גם ללא הבטחה מפורשת.   ו

למגעים הפוליטיים שתכליתם יצירת גוש פוליטי מנצח, יש חשיבות גדולה, והם מהגורמים שיכריעו את הסיבוב הזה. יש לעשות אותם מתוך מחשבה מעמיקה, מתוך הבנה לזהות התמונה הסופית והמלאה שאנו מעוניינים ליצור, ומתוך מחשבה על התפיסה הציבורית של חיבורים פוליטיים אלה, כשהמטרה העליונה היא לא להרגיז את הציבור, ולא להרחיק את המתלבטים. מועמד שיפעל נכון ולא יעשה טעויות, יגיע בסערה ובאופטימיות אל יום הבחירות השני.   ו