קמפיין הוא סינוס – רצוף עליות וירידות, ומצבי רוח הנעים בין דיכאון לבין אופוריה הם חלק בלתי נפרד ממנו. אך היאוש מצד אחד והשאננות מצד שני הם שני מאפים שעשויים מאותו בצק: שניהם אויביו המושבעים של הקמפיין, שניהם משבשים את עבודת המטה, ולשניהם יש יכולת מיגנוט שמושכת בכיוונם כל אדם שאינו חזק ונחוש דיו. ו

התקופה שקודמת ליום הבחירות היא רצף של ארועים כמעט בלתי פוסקים, שמטלטלים את הנדנדה מצד אחד לשני. נכון – אנושי להיקלע למצבי רוח – אך פה בדיוק ההבדל בין הווינר והלוזר: בעוד הלוזר נתון לשינויי מצב רוח קיצוניים – הווינר הוא נחוש וקשוח, בעוד הלוזר נכנס למרה שחורה כאשר מישהו ברחוב אומר לו שאין לו סיכוי לנצח, והופך למדושן עונג כאשר מישהו זורק לו הערכה הפוכה – הווינר לא מתרשם כלל ממצבים זמניים. בעוד הלוזר מאבד כל תקווה כשיריבו מגיע לשיתוף פעולה עם אחת המפלגות – הווינר שוקל את צעדיו בקור רוח, במטרה להגיב נכון ואולי אפילו להפיק תועלת מהמצב החדש. בסופו של דבר, איתנות היא תנאי למנהיגות, ולא כל אחד עובר בהצלחה את המבחן המנהיגותי הראשון שלו, זה שממתין לו כבר במהלך הקמפיין עצמו. ו

מה יכול לשנות מצב רוח? כמעט כל דבר: הכרזת מועמדות מתקבלת תמיד בתשואות רמות, פעיל שמצטרף - יוצר תחושת סחף חיובי, פעיל שעוזב יוצר תחושת סחף הפוכה, הפקה פרסומית שלך יוצרת רוח גבית ותגובות אוהדות, אך יוזמה של היריב מעבירה את המומנטום אליו. במהלך קמפיין יש שפע של רגעים אופטימיים ולא פחות מכך גם רגעים של משבר, באלה וגם באלה אסור לאבד את הראש. צריך תמיד לזכור ש"את הכסף – סופרים במדרגות!". ו

כשמטה בחירות נע בין יאוש וחוסר מוטיבציה לבין אופוריה של "הניצחון באויר", מלא שאננות וביטחון עצמי מופרז – זה נגמר לא טוב. המועמד עצמו חייב להיזהר שלא להיות גורם מקצין אלא עוגן יציב ששומר על העגלה במסלולה, ואת הים הסוער של רגשותיו עליו להסתיר היטב. תהפוכות פוליטיות הן חלק מהשיגרה, כך גם שינויים באווירה הציבורית ובדעת הקהל, שתמיד דורשים התייחסות, אך זו חייבת להיות עניינית ומקצועית, ולא אימפולסיבית או מתוך לחץ. מסיבה זו, על מועמד מוטלת החובה להיות הסלע המוצק בקמפיין. הוא, ואנשיו הקרובים ביותר לרבות אנשי המקצוע, צריכים להיות הגורמים הממתנים והמרגיעים, ולא להיפך. בזמנים קשים הם צריכים לעודד ולנסוך אופטימיות בסביבתם, לא דווקא בעזרת שיחות מוטיבציה אלא בעזרת המשך עבודה ללא פנים נפולות או הבעת דאגה, ותכנון קר של מתקפת הנגד שלהם. בזמנים טובים עליהם לדאוג שפעיליהם יישארו קשורים לקרקע, וידעו שמצב טוב הוא רק אחרי סגירת הקלפיות, אך לפני כן – כל עוד לא הוכח אחרת – עדיין יש צורך בעבודה קשה ובמלחמה על כל קול. לכל אורך הדרך יש לזכור שהמצב הוא הפכפך מטבעו, ושהדרך היא רצופה עליות וירידות. ו