נכון, לעיתים יריבך הוא יצור נפסד ובזוי שלא ראוי להיכלל במשפחת היונקים. אתה הרבה יותר מוצלח ממנו, גאון שכמוך. לעיתים הוא כה חלש עד שאפילו אשתו מתלבטת במי לבחור. לעיתים הוא עושה העוויות מוזרות בפניו, או יורק לכל עבר בשעת הדיבור, או (ירחם השם) מגמגם כשהוא נשאל שאלות. כל זה נכון. אך בזמן הקמפיין לעולם אל תזלזל בכוחו, בתבונתו ובהבנתו את המצב. אם תטעה ותעריכו יתר על המידה – הרווח יהיה שלך, אך אם הוא, בניגוד למצופה, יפעל בתבונה – לפחות לא תישאר מופתע. על כן הנחת היסוד היא שהיריב יודע את עבודתו, שיועציו לא פחות טובים מיועציך, ושבאמתחתו סל הפתעות ותרגילים מבריקים. ו
אם לך יש "חפרפרות" במטות היריבים – קח בחשבון שגם האחרים מקבלים עידכונים מתוככי המטה שלך, אם אתה מתכנן תרגיל של הרגע האחרון – גם יריביך עושים אותו דבר, אם אתה בוחן רעיון כזה או אחר – סמוך עליהם שגם הם עושים כך. תמיד התייחס אל יריביך בכבוד וחשדנות, צא מנקודת הנחה שגם להם יש כלים משלהם, שעלולים להיות נסתרים מעיניך, וגם להם תומכים סודיים שאתה חושב שאולי הם בכלל תומכים שלך. לעולם אל תגיד "אני לא סופר אותו", או "מי הוא בכלל?". אל תמתח ביקורת על האופן שבו מנהל יריבך את ענייניו, כדי שלא תהיה מופתע כשתגלה מה הכיסוי הגלוי לעין ומה האמת שמאחוריו. ו
כשאתה מתייחס אל יריבך בשיחות, חוגי בית, ראיונות לתקשורת או פרסומים מטעמך – השתדל להזכירו כמה שפחות, אך כשאתה מזכירו בדבריך – דבר עליו תמיד בכבוד ובנימוס, אל תשקול "מכות מתחת לחגורה", כינויים מעליבים, שיבוש של שמו, זריקת הקנטות ומידע מביך, או עקיצות רדודות – הן לא מוסיפות לכבודך ולא גורעות מכבודו. אל תראה אפילו ברמיזה יחס מזלזל או מתנשא. קח את יריבך ברצינות תמיד, לפחות עד שסוגרים את הקלפיות. ו
גם כשנראה שהיריבים "לא מתרוממים", יש לצאת מנקודת הנחה שגם הם יודעים מה צריך לעשות