ההכנסות הנוספות עבור מועמד או מפלגה, המותרות על-פי החוק, הן תרומות מגורמים פרטיים. גובה התרומה שניתן לגבות מכל בית אב הוא מוגבל ועומד על כמה אלפי שקלים. (סכום זה משתנה מידי פעם, וב-2023 עומד על 5000 שקל). החוק קובע כי לא רק שמועמד אינו רשאי לגייס תרומה שהיא גדולה מהסכום המותר, אלא שאף הוא עצמו לא יכול לתרום לעצמו סכום גבוה מסכום זה! כוונת המחוקק היתה למנוע התקשרויות מפוקפקות בין הון לשלטון היוצרות תלות של הנבחר בפטרוניו באופן שיהפוך אותו לשליחם ועושה דברם, אך בפועל - חוק זה הוא חוק שאין הציבור יכול לעמוד בו, וזו אולי הסיבה שגם מקובל לעקוף אותו בדרך לגיטימית לגמרי.   ו

אין פלא שאהוד ברק ואיש מאנשיו לא עמדו לדין על "פרשת העמותות" (ששימשו לגיוס כספים לצורך קמפיין הבחירות במסווה של מטרות אחרות), שבנימין נתניהו לא עמד לדין על מבצע "נתניהו טוב ליהודים" אותו ערך ומימן יהודי אוסטרלי עשיר, או שעזר וייצמן לא עמד לדין על כספי התרומות, ספק שוחד, אותם קיבל בהיותו ראש תנועת "יחד" שהתמודדה לכנסת. הרי כולם יודעים שגיוס סכום הדרוש לקמפיין במנות של עד 5000 שקל, מאלץ את המועמד להפוך לקבצן במשרה מלאה, וכי רק צירוף של עשרות או מאות תרומות קטנות יכולות להצטרף לסכום בעל משמעות.   ו

הדרך המסורתית לעקוף את האיסור של אדם לתרום לעצמו מעל 5000 שקלים, היא לפתוח חשבון בנק עם מסגרת אשראי גבוהה, כנגד ערבויות אישיות. במידה ולא יוחזר הכסף דרך מימון מפלגות, "ייאלץ" המועמד לשלם את חובו ממקורותיו הפרטיים, ועל כך איש לא יבוא אליו בטענות. לאורך שנים היתה זו השיטה השלטת, אך כיום הבנקים מערימים קשיים רבים בפני המועמדים, ולקבל מהם מסגרת אשראי זאת בדרך כלל תכנית שלא ניתנת למימוש. כיום, גם הרשויות מבינות את הקושי, והן מאפשרות למועמד לקחת הלוואה מעצמו או מכל אדם אחר, על סכומים גבוהים בהרבה מאלה שמותרים כתרומה. הלוואה זו צריכה להיות תחת הסכם מסודר, שמגדיר את המלווה והלווה, וקובע שהכסף יוחזר לאחר הבחירות בעזרת התגמולים של "מימון מפלגות". בעזרת דרך קלה ופשוטה יחסית זו, מתייתרת כמעט הגבלת התרומה, הן ממקורות זרים והן ממקורות עצמיים, בהנחה שההלוואה תוחזר למלווה מכספי מימון מפלגות, ואם לא - מצער, אך כך היא תהפוך, בדרך עקיפה ובדיעבד - לתרומה חוקית.   ו

דרכים נוספות לעקיפת איסור התרומות, לא בהכרח תואמות את רוח החוק, אך מרבים לעשות בהן שימוש:   ו

א. מכיוון שסכום התרומה המירבי לכל בית-אב הינו מוגבל, אזי בהתקבל תרומה שעולה על הסכום המותר לגייס ממקור אחד, מפוצלות הקבלות לסכומים קטנים, והן נרשמות על-שם קרוביו וחבריו של התורם, והתקבלו כאילו מהם. המדקדקים אף נוהגים להעביר כסף לאותם תורמים פיקטיביים ומהם אל קופת המועמד.   ו

 ב. שיטת "נתניהו טוב ליהודים": במקום לתרום כסף ישירות, מממן התורם פעילות הסברה, או פעילות ארגונית, כאילו מטעמו הוא, על דעתו, מיוזמתו, וללא שיתופו של המועמד הנהנה מכך. זה יכול להיות הפקה פרסומית, כנס חגיגי, מבצע שילוט בצמתים ובכיכרות, או העמדת משרדו לצורך ביצוע טלמרקטינג מתמשך. בכל אחד מהמקרים, פעולה זו, שתוכננה להתבצע בלאו הכי, עברה לתחום סמכותו של התורם, המבצע אותה כיוזמה פרטית שלו. דרך זו כמובן מנוגדת לנוהל, ורק לצורך הדוגמא, מפלגת הליכוד נקנסה על קיום "הליכודיאדה" למרות שכנס זה הוא יוזמה פרטית שהליכוד לא שותף לאירגונה או מימונה, אך עצם אזכור שם הליכוד בשם הארוע, מהווה קבלת פרסום בעל ערך - פעולה אסורה. לאחר הטלת הקנס על הליכוד, שונה שם הליכודיאדה לשם "לאומיאדה". אך מה שנאסר על הליכוד, מקובל מאוד כמעט בכל קמפיין קטן, בו נתרמות עזרות ומתנות שונות, גדולות או קטנות, מבלי שלאיש יהיה על הדבר פיקוח.   ו

ג. שיטת העמותות של ברק היא פחות מקובלת בשלטון המקומי, אך קיימת: אדם שתורם לעמותה עצמאית כלשהיא, שבמקרה ובלי קשר גם פועלת למען מועמד מסויים. הקמת עמותות באופן מיוחד לצורך בחירות – זאת תופעה שבה לא נתקלתי מעולם בבחירות מקומיות. אחרי הכל, למה להתאמץ כשיש דרכים כל כך פשוטות לעקוף את החוק, הפרוץ מכל הכיוונים?   ו

לסיום חשוב עוד לציין, שעל כל תרומה שמקבלת תנועה, להיות רשומה ומדווחת באתר מבקר המדינה, ומשם חשופה לעיון הציבור. האחריות לעדכון הנתונים, מוטלת על המפלגות עצמן. אך גם חוק זה מקובל שלא לקיים, ומעיון באתר מבקר המדינה בימי טרום בחירות לוהטים, מתגלה כי מעטות המפלגות שמנהלות את רישומיהן לפי הנוהל וכמעט כולן מזניחות את חובתן לדווח על תרומות באופן שקוף ופומבי, לפחות עד אחרי הבחירות.   ו