כבר בתחילת הקמפיין, על המועמד להכין לעצמו אוסף צילומים שישמשו אותו במהלך הדרך. בצילומים אלה הוא ישתמש הן עבור הפקות עצמיות (שלטים, הפקות דפוס, וכו'), והן כאשר אמצעי תקשורת יבקשו את תמונתו. תמיד עדיף למועמד לספק את תמונתו, מאשר שהצלם-שוחט מטעם העיתון יעשה את העבודה באיכות של תמונת פפראצי.   ו

המאוהבים בעצמם, ימהרו ללכת לסטודיו מקצועי לצילום, שם יאפרו אותם, יסדרו להם את הגבות או את השפם, יציבו אותם בפוזות שונות ובדרגות חשיבות שונות, עם אצבע על הסנטר, או ראש מוטה בזווית, יתאימו להם תאורה, צל, ורקע, ויגרמו להם להרגיש דוגמנים לרגע. בחנויות צילום רגילות, שבהן לא עוסקים בעשיה אומנותית – יצלמו את המועמד עשרות צילומים זהים באותה פוזה שמרנית בה הוא מסתכל אל המצלמה ומחייך, ובעוד כמה עשרות צילומים שבהם הוא מביט בהטיה קלה או בסיבוב קל של הראש. הנרקיסיסט האמיתי יגיע אל המקום שנית, למקצה שיפורים.   ו

למעשה, בהליכה אל הצלם המקצועי או הסטודיו היוקרתי אין הכרח, וניתן לחסוך אלפי שקלים וגם זמן יקר, על-ידי צילום באמצעים הקיימים. כל מה שצריך זה מצלמה טובה, רקע בהיר, וצלם שיודע איך להפעיל את המצלמה, בלי שיימחק בטעות כל הקובץ, ושמבין שהמועמד הוא נושא התמונה, ולא הרקע שמאחוריו. אה כן, ורעיון. פה בעצם טמונה הצלחת התמונה, ולעיתים דווקא צילום שצולם בסתמיות הופך להיות הצילום המוביל, או דווקא צילום ספונטאני בזמן פעילות, הפגנה, ישיבה, או נאום - הופך להיות הצילום הפרזנטטיבי שאותו נרצה לחשוף גם מעל שלטי החוצות. אסור להניח שהאופציה היחידה שקיימת היא תמונת פספורט נקייה ומלוטשת, ויש גם אופציות אחרות, לעיתים מתאימות יותר.   ו

בכל מקרה, צילומי פספורט רגילים, שבהם המועמד בוהה בסתמיות בכיוון המצלמה הם בוודאי לא מספיקים. יש לגוון בתמונות, ולהקרין מידה מסויימת של מקוריות, שובבות וחדשנות. בדרך זו נבקש גם להיקלט טוב יותר בזכרונו של המתבונן, וגם לקדם את בניית תדמית המועמד כפי שמוגדרת באסטרטגיה.   ו

חשוב לזכור שהצילום צריך לשקף את המועמד על-פי האסטרטגיה שנבחרה: אדם שירצה להציג עצמו כאדם טוב, מלא בחסד ורחמים, יצטלם עם חיוך מרומז, כשראשו מוטה מעט הצידה, בצורה המשדרת רוך וטוב לב, מועמד שיוצג לציבור כאדם נחוש וחזק יעדיף להצטלם כשהוא לא מחייך, רוכן בסמכותיות מעל שולחן ישיבות, או מנפנף באצבעו בכיוון המצלמה. אדם שרוצה להיראות דינאמי ופעלתן ייתן תחושה של תנועה, כשהוא שולח מבט אמיץ למעלה או לאחור כמעין גנרל המצוי במרכזו של שדה קרב (אין צורך בתחבושת על הראש). ומה יעשה מועמד השואף להקרין אינטיליגנציה? יאחז את משקפיו או לפחות ישעין סנטרו על אצבעותיו כאדם חושב. מועמד לבבי וחביב יצטלם כשהוא צוחק צחוק רחב ומביט אל המצלמה בראש מורכן מעל משקפיו השמוטות על אפו. וכן הלאה – לכל תדמית מבוקשת יש את הפוזה הצילומית שלה.   ו

בנוסף לתמונות הפנים, שישמשו אותנו לפלקטים, שלטי חוצות, מודעות פרסום, וידיעות עיתונאיות, נזדקק במהלך הקמפיין גם לתמונות בחוץ, לצורך כתבות עומק, או הפקות דפוס עצמאיות שלנו. הרעיונות הם רבים ושונים, החל בתצפית מגג גבוה הצופה על הסביבה שברקע, דרך גן ציבורי יושב על ספסל, בגן משחקים מוקף בילדים, הולך בשביל ירוק ופסטורלי, יורד במדרגות מטופחות בחוץ, וכלה בצילום כשעל כתפיו יושב ילד. יכולים להיות עוד רעיונות רבים. ה"פרינציפ" הוא להיות מובדל מיתר המועמדים, ולמצוא את הדרך לשדר דרך התמונה מסרים חיוביים. כמובן שחייבים להימנע מרעיון נועז מידי, כמו עיקום האף או הוצאת לשון, אך בגבולות הסביר – לנסות ולהיות מעט מקורי.   ו

את הלבוש בזמן הצילום יש לבחור לפי המועמד והתדמית הנבנית לו, אך מובן שהצילום בסטודיו צריך לשדר ממלכתיות, ולכן חולצה לבנה עם עניבה תתאים, ואילו הצילומים בחוץ צריכים לשדר יכולת ביצוע, וחולצת כפתורים כהה, בלי עניבה, נראה כמו בחירה הגיונית.   ו

ולסיום, וגם זה חשוב: אנא זכור שאתה מועמד מקומי, ואין מקום להתדרדר לפוזות של גדול האומה. דגל ישראל מאחורי מועמדים לרשות המקומית – תמיד נראה בעיניי קצת פתטי, ודומה לשירת "התקווה" בסיום חוג בית.   ו