אבל מי הולך איתך? ישאלו רבים, ולמרות שאנחנו לא חייבים לענות על כל שאלה ברגע שהיא נשאלת, כדאי להתעכב מעט על השאלה הזאת. ראשית, יש להבין לליבו של השואל: הוא אינו מתכוון לחקור את איכות חברי המועצה העתידיים או לעשות דיו-דיליג'נס ליכולות הניהול של התנועה החדשה. הרי כולם יודעים שלחברי הרשימה אין כל משמעות מעשית בניהול הישוב, ויום אחרי הבחירות הם יהפכו לאצבעות מרחפות שצריך להזין בגינוני כבוד וטקס, רק כדי שלא יתפזרו למחוזות רחוקים. מה שהשואל כן מתכוון לחקור, הוא את סיכויי ההצלחה של אותו מועמד, כאשר צוות איכותי ומוכר באותו ישוב הוא סממן לכוח ולסיכויי ניצחון. הרי אם לצוות אין כל משמעות ביום שאחרי, הרי שהכל יודעים שאם הולכים איתך בגלוי אנשים בולטים ומעורים בקהילה, יש להניח שהם כבר בדקו בעצמם את השטח ומעריכים שסיכויי הניצחון קיימים. לכן, כך גם צריך להבין את השאלה ובהתאם לכך יש לתכנן את התשובה. זה מביא אותנו לשאלה הראשונה העומדת לפנינו בעת הצגת הצוות: מה עדיף: להציג צוות או להציג רשימה?     ו

ההבדל בין השניים הוא ברור: "רשימה" היא אותה קבוצה קטנה ומוגדרת שהוגשה לפקיד הבחירות כמועמדים למועצה, ואילו "צוות" הוא הרכב הרבה יותר רחב, פתוח, גמיש ונטול מעמדות. בצוות יכולים למשל להיות 70 חברים, ניתן לכלול בו אנשים שכלל לא מעוניינים להיות חברי מועצה, כאלה שמנועים מלהתמודד מסיבות שונות, או כאלה שאנחנו מוכנים להציג לראווה כמפגן כח אך בחרנו שלא לשים אותם ברשימה עצמה. "צוות" הוא הביטוי השיווקי לגרעין הקשה שלנו וליכולות גיוס התומכים שאנו נדרשים להציג.        ו

הצילום עצמו של חברי הצוות והרשימה, הוא אתגר בפני עצמו, בעיקר בגלל הקושי הלוגיסטי לאסוף את כולם יחד לצילום משותף. הפתרון הפשוט שמועמדים נותנים לכך הוא בקשה מכל אחד שישלח צילום משלו ואז משבצים את כלל התצלומים למעין כוורת של פרצופים שצולמו כל אחד על רקע אחר, באיכות צילום שונה, ובצבעים אחרים. אלא שפתרון קל זה, כמו כל קיצור דרך, הוא רחוק מאוד מהמצויינות שאנחנו מבקשים לעצמנו. הרי הצגת הרשימה וחשיפתה בפני הבוחרים, הוא מהלך שיווקי, וכמו כל מהלך שיווקי, תפקידו הוא למקסם את נראות המוצר, למשוך תשומת לב, להרשים את הצופה, ליצור ייחוד, ובסופו של דבר לעורר את הרגש החיובי כלפי הצוות והרשימה, ומהם גם על המועמד עצמו.      ו

מי שמסתכל על צילום הצוות לא כעל עוד משימה אפורה שעלינו לבצע אלא כעל הזדמנות, אולי חד פעמית, לייצר תחושה של חיוניות ואנרגיות טובות, לא יכול להתפתות לקיצורי דרך שחוסכים מאמץ, ועליו להתייחס אל המשימה כאל כזו שדורשת מחשבה, תכנון, וגם דרגת קושי קצת יותר גבוהה בביצוע. המטרה שלנו היא לייצר צילום שמשדר קבוצתיות, תחושת גיבוש ואחדות, ודינאמיקה חברתית שמעבירה שדרים של כיף, ולא להציג אוסף מקרי של פרצופים ושמות, שטוב להם כל אחד במשבצת של עצמו. תחושת האחדות והצוות חשובה יותר מאשר עוד תואר שני במנהל עסקים או עמידה בראשות ועד ההורים הכתתי לפני שנים.     ו

שתי דרכים עומדות בפנינו כדי לייצר את התוצר המקצועי הראוי, ופה אנו נדרשים לשאלה השניה שעליה יש צורך לענות, והיא הבחירה בין שתי אפשרויות הביצוע. האחת היא לאסוף את חברי הקבוצה ולייצר את התמונה הקבוצתית האותנטית, והאפשרות האחרת היא לצלם כל אחד לחוד, ולחבר את כולם יחדיו לתמונה קבוצתית מלאכותית. שתי האופציות הן טובות, השניה היא מורכבת בהרבה, דורשת עבודה גרפית איכותית וזהירה מאוד (לא פעם ראיתי צוות שמורכב זה על זה תוך כשלים לוגיים משעשעים, כך שלא ברור מי עומד לפני מי, למי יש שלוש ידיים, ולמה הראש של אחד הוא כפול בגודלו מזה של האיש שעומד לפניו), אך מייצרת לא מעט אפשרויות וגימיקים נחמדים, או מוטיבים שאפשר לאמץ כדי להכניס לתמונה קלילות ואפילו הומור. האופציה הראשונה קלה יותר לביצוע, אך מוגבלת באפשרויות ובכמות המצולמים, וגם ביכולת לערוך אותה בהמשך, אם נרצה להוסיף או להסיר את אחד המצולמים.    ו

בסופו של דבר, הצגת הרשימה היא עוד צומת שיווקי, שנותן לנו הזדמנות לפנות אל הבנאליות הסתמית, או לחילופין אל המקוריות וההבנה השיווקית. כשראיתי את מוטי ששון מחולון מציג את חברי הנבחרת שלו כשחקני קבוצת כדורגל בצילום קבוצתי כמו לפני עלייה למשחק, הבנתי איך אותו ראש שיווקי הצליח למתג את חולון כ"עיר הילדים", וגם אני משתדל, כשזה מתאפשר, לייצר גימיק מקורי שייצור צוות שהוא מעל ומעבר לסך חלקיו. לא תמיד זה אפשרי, לא תמיד הצוות עצמו מתאים לכך, לא תמיד קיימת היכולת הלוגיסטית לביצוע. אבל תמיד כדאי לנסות, ולשקול את הדבר כחלק מקמפיין מקצועי ומושקע.     ו