כאשר החלטנו שעלינו לנקוט גם במסרים נגטיביים כנגד מועמדים מובילים, או כנגד אלה שתוקפים אותנו - זה הזמן להתחיל לתכנן את ההתקפות ההסברתיות. ובתור התחלה נרענן לעצמנו את רוח הדברים:   ו

הבדל תהומי יש בין השמצות ולכלוכים, לבין קמפיין נגטיבי. בעוד הראשונים הם השתלחויות שלוחות רסן שעלולות לפגוע בעיקר בזה שיצר אותן, הרי שקמפיין נגטיבי נכון, מבוסס על ביקורת עניינית, ועובדות מוצקות, ואפילו יחס ששומר על כבודו של המבוקר. כל מי שמאמץ לעצמו סגנון בוטה, ספוג זעם ושנאה - לא רואה ברכה בדרך זו, ואף להיפך - עד מהרה הופכת ההתקפה שלו לנזק עבור עצמו, וכל מי שלא מזדהה עם הטון המתלהם - מסתייג גם מהמועמד שעומד מאחוריו. כיום, ובעיקר על רקע אווירת הפילוג ברמה הארצית - אנשים סולדים מאמירות מפלגות או מסיתות גם ברמה המקומית, וזה הופך את המשימה שלנו להרבה יותר קשה.       ו

את ההתקפה ההסברתית שלנו יש לקיים בהתבסס על עובדות מוצקות, נושאים ציבוריים מהותיים, ושיח ענייני שמדבר על נושא ולא על אדם. חשוב להתרכז במספר מוגבל של נושאים ולא לחלק את הביקורת על אין סוף טענות ותחומים. גם כשהטענות מרובות יש לאגד אותן תחת כותרת ברורה אחת, שעושה סדר למשתמש הקצה, ומעמידה את הדברים באור מקצועי ולא כרדיפה אישית.       ו

התקפה הסברתית היא פעולה מתמשכת ולא ארוע חד פעמי. זהו מסר שחוזר על עצמו בעצימות שונה בהפקות שונות, ובפעימות קצובות של זמן. מסר עובר רק כשחוזרים עליו מספיק פעמים, ועל מנת למצות את האפקט של ההתקפה ההסברתית יש צורך לא רק בסימון כוכבית על ליקוי כלשהוא או על מדיניות לא נכונה, אלא להוסיף ולתאר שוב ושוב כמה נזק היא גורמת לאדם הפשוט, לציבור בכללו, או לאוכלוסיה מסויימת מתוכו. לפי הנחה זו מתכנן את ההתקפה ההסברתית שלנו, שחייבת להגיע מכיוונים שונים.     ו

עוד לפני שיוצאים בפרסום הנגטיבי, יש צורך לאסוף ראיות ואת כל החומרים הרלוונטיים שעוזרים לנו לאושש את הטענות שלנו. לאחר מכן יוצרים סיסמאות מתאימות, ואם צריך אז גם גרפיקות, אוספים שותפים למאבק, ואם הנושא הוא מספיק גדול - אפילו מקימים מטה מאבק יעודי.   ו

לאחר מכן יוצאים בפרסומים, שאותם נחלק לשלב א' ושלב ב': בהתקפה הסברתית שלב א', טוב להתחיל בסרטונים שמסבירים את הנושא ומופצים ברשתות החברתיות השונות, להפנות מכתבים לתושבי אזור מסויים אם מדובר בבעיה מקומית, להפיץ פלאיירים, להעלות פוסטים, מצגות, ולפרסם מודעות וכתבות - גם בתקשורת המקומית. אך זה רק השלב הראשון, ה"בייסיק" ההכרחי.     ו

שלב ב' של ההתקפה ההסברתית מרכז את הפעולות ששמות אותה במרכז סדר היום הציבורי, ומעמיד את נשוא הביקורת במצב של מגננה מתוך מצוקה. הפעולה האפקטיבית ביותר היא פרסומים בתקשורת ארצית. הצלחה שלנו להכניס את הטענות שלנו לאמצעי תקשורת ארציים, בדגש על טלויזיה - תשנה את כל גורלה של ההתקפה ההסברתית ותיתן לה רוח גבית חסרת תחליף. בנוסף, נביא בחשבון קיום הפגנה, או פעילות רחוב כלשהיא שמראה מורת רוח ציבורית. יש דרכי מחאה נוספות, וצריך לקחת אותן בחשבון ולבחון את התאמתם לארוע הספציפי:    ו

עירוב פוליטיקאים ארציים שבאים להפגין תמיכה, פניות במכתבים לשרים, תלונות במשטרה, עצומות עם החתמות הן ברחוב והן באינטרנט, פעילויות וכנסים יעודיים בנושא, תליית שלטים רחוב רלוונטיים, הפגנה מול בתי "המבוקרים", נסיון לעמת מילולית בין מוחים לבין המבוקרים, הגעה לפורומים שונים שלא קשורים בנושא הנידון והעלאת הנושא שם, ועוד ועוד.    ו

התקפה הסברתית טובה יכולה להיות ההבדל בין הצלחה לכישלון, ולעיתים יש בה בכדי להעביר את הדיון הציבורי למקום הרצוי לנו, יש בה כוח לקשור אלינו גורמים רבים שמזדהים עם המסר, ובעיקר יש בה הזדמנות להראות נחישות, מנהיגות, עקביות, ולקבל במה חשובה. ראשי ערים רבים בארץ נבחרו כתוצאה מפעילות מסודרת ושיטתית של התקפות הסברתיות, אחד הבולטים שבהם הוא ראש עיריית רמת גן, כרמל שאמה, שמרגע שהחליט לצאת באופן מסיבי עם מסרים נגטיביים - החל לנסוק בדעת הקהל עד למהפך והדחת קודמו בתפקיד, ישראל זינגר. דרך דומה עשו ראשי ערים רבים אחרים, ולמעשה קשה מאוד להדיח ראש עיר מכהן מבלי לצאת בהתקפות הסברתיות. אך התקפות הסברתיות יעילות, הן עניין מתמשך, שדורש שנים של פעילות, ומי שמתעורר שלושה חודשים לפני הבחירות - קשה להאמין שזו הדרך שתסלול את דרכו אל הניצחון.   ו