באנגלית קוראים להם "פלאיירים", בצרפתית "ברושורים", בעברית מנשרים, או כרוזים, קשישים מכנים אותם "קומוניקטים", וחרדים מכנים אותם "פאשקעווילים" – כולם מתכוונים לאותם דפים משוכפלים שמהווים את הפקת הפרסום הפשוטה והבסיסית ביותר בטבע.   ו

השימוש המוגבר שנעשה באמצעי פרסום זה נובע מהקלות הרבה בה ניתן להפיקו: מחשב, מדפסת, שיכפוליה מקומית, צ'יק-צ'אק וזיל הזול, והפלאיירים שלנו בתיבות הדואר. כל אחד יכול, באמצעים ביתיים, ליצור פלאייר משלו: העלות היא נמוכה, המהירות גבוהה, הטכניקה פשוטה, ודי בסיבות אלה ניירת. וכך, הפלאייר, כשמו הגזור מהמילה כדי למלא את תיבות הדואר שלנו, או לפחות את של אלה מאיתנו הגרים בבתי קומות – בערימות של ניירת. וכך, הפלאייר, כשמו הגזור מהמילה האנגלית, אכן נוהג לעופף אל פח הזבל הקרוב.   ו

אך לא כל הפלאיירים נראים כאילו ילד בן 11 הוא העומד מאחורי הכנתם, פלאייר יכול להיות מנוסח בקפידה ומעוצב במקצועיות, ולעשות עבודה לא רעה בהעברת המסר. בכל מקרה, ובשל גודלו המינימאלי, הפלאייר לא מתאים להעברת מסרים מורכבים ומפורטים, אין בו מקום למלל רב שמסביר עניינים לעומקם, והוא מסתפק בסיסמאות פשוטות, כותרות כלליות, או מסר בודד. לכן גם האנרגיה שמייצר הפלאייר, תמיד תהיה מינימאלית לעומת הפקה מורכבת ומפורטת יותר, שתיגע בהרחבה בשלל נושאים.   ו

ב"קמפיין של פלאיירים" יש חיסכון כספי ניכר, אך גם סכנה שהמסרים יישארו בגדר קלישאות לא מוסברות, ואילו ב"קמפיין של עיתונים" אין צורך מיוחד בפלאיירים, שישמשו אז בעיקר לצורך תגובות מהירות למצבים שנכפים עלינו.   ו

בין אם מחליטים להתבסס על פלאיירים או על כל דרך פרסום אחרת, חשוב לשמור על רמה גבוהה של עיצוב וניסוח, כי בסופו של דבר, גם הפלאייר הפשוט ביותר – הוא הפרצוף של זה שמחייך מתוכו.   ו