אחת המשימות החשובות של תחילת הקמפיין היא להפוך את המועמד לדמות מוכרת לכל. פרצוף מוכר הוא נכס הכרחי עבור אדם שמתעתד ללחוץ ידיים, לסייר במרכזים, לבקר בחוגי בית ולדפוק על דלתות הבתים. אם נבחן את מעמקי נפשו של הבוחר נגלה כי החשיפה לפרצוף, ולאורך זמן - היא משפיעה יותר מאשר החשיפה לשם, לכישורים, למסרים או למצע.   ו

למה כולנו כאבנו כשנרצח יצחק רבין? למה השתתפנו מעומק ליבנו בצער על מותה של עופרה חזה, נעמי שמר או אהוד מנור? הסיבה פשוטה: אנשים אלה היו מוכרים לנו, קרובים אלינו, חלק מחיינו. זיהינו אותם, התרגלנו לראות אותם, וקיומם היה חלק מתחושת היציבות של חיינו שלנו. בתת מודע שלנו אנו חשים קירבה לפרצופים מוכרים, אנו נוטים לתת בהם אמון רב יותר, הם יוצרים אצלנו תחושת ביטחון ויציבות, ותמיד נעדיף אותם על פני שמות ללא פנים.   ו

בנוסף, קבלת הפנים שלה יזכה המועמד, תלויה גם במידת הקלות שבה מזהים אותו, וכשיסייר לו בחוצות העיר - אם אנשים יזהו אותו ויידעו במי מדובר - תהיה הנוכחות שלו מרשימה ורבת משמעות, בוודאי לעומת מועמד שיצטרך לעזור למתבונן בזיהוי מי הוא. לכן הכרחי למועמד חדש להיות בעל פרצוף מוכר, וכדאי להגיע למצב זה בשלב המוקדם ביותר של הקמפיין.   ו

דרכים שונות יש לקידום מטרה זו: פלקטים בלוחות מודעות (המיועדים לשימוש זה), תמונות בעיתונים, פלאיירים, הופעות טלויזיוניות, או קידום משמעותי בפייסבוק, אך הדרך האפקטיבית והמהירה ביותר היא לא אחרת משלטי חוצות.   ו

שלטי חוצות עשויים להיות כלי שיווקי מצויין עבור כל מועמד, ובמיוחד עבור מועמד חדש ולא מוכר. שלטי חוצות אלה, הם שלטים גדולים, ובדרך כלל מוארים (בשעות החשיכה) הממוקמים בכניסות לעיר ובמקומות המרכזיים בתוכה. מידי יום נחשפים אליהם אלפי אם לא עשרות אלפי זוגות עיניים. השימוש בשלטים אלה יוצר אפקט מרשים ומהווה כלי יעיל בהצגת המועמד ובהעברת המסר.   ו

הסיבה היחידה להימנע משלטי חוצות כאלה היא עלותם הגבוהה, המגיעה לאלפי שקלים לחודש לשלט בודד, אפילו בשלט אלקטרוני מתחלף שבו תמונת המועמד מופיעה מידי פעם לכמה שניות – ומפנה מייד את מקומה לפרסומת לתריסים חשמליים או רצפות פרקט. אך גם לבעיית העלות הגבוהה ישנו פתרון חסכוני: איתור מקומות פרטיים המצויים במיקומים "אסטרטגיים", שבעליהם יסכימו לאפשר תליית שלט (אפילו בתשלום סמלי), ולתלות בהם שלטי שמשונית גדולים (שעלותם נמוכה יותר והפקתם חד פעמית). שיטה אחרת להציב שלטי חוצות, היא ע"י פיזור ילדים בצמתים, האוחזים, בשעות העומס (אחה"צ ולפנות ערב) שלטים גדולים ובהם סיסמא או תמונת המועמד. בשיטה זו עיקר העלות היא שכר לילדים, אך במידה ונמצאים מתנדבים לפעולה זו - הרי שמדובר בנוכחות משמעותית בשטח, כמעט ללא עלות.   ו

אם החלטת להציב שלט חוצות או חלופותיו השונות, עליך להתייחס לשתי שאלות: העיתוי והאופן.   ו

לגבי העיתוי: השיטה המקובלת היא לפצל את תקופת הפרסום לתקופות של עשרה ימים, כשהראשונה היא מוקדמת ככל האפשר, השנייה בתקופת החגים שלפני הבחירות (כחודש לפני הבחירות), ולסיום - בימים האחרונים. כדאי לתכנן את עיתוי הפרסום גם בהתאם לתכנית העבודה כולה, בהתאם לפרסום הקודם של המועמד, או תכנית העבודה של יתר פעולות הפרסום.   ו

העיצוב הנכון לשלט כזה הוא תמונת המועמד בגדול, שמו, סיסמת בחירות, ואולי בפינה גם דוגמא לפתק ההצבעה הצהוב (ומהשלב שזה מותר – גם הפתק הלבן). מרגע שפרצופך מחייך אל העוברים והשבים, אתה דמות ציבורית. מרגע זה אסור לך כבר לירוק כך סתם ברחוב.   ו