השלטים מהמרפסת הם אותם שלטים ש"צצים" על בתי העיר ומבשרים את בוא הבחירות. בערים מסויימות שיטה זו כה פופולארית עד שבשבועות האחרונים שלפני הבחירות נראית העיר כולה כיריד ענק של שלטי בחירות.   ו

שני יתרונות מספקים שלטים אלה, כאשר הם מוצבים בשטחים פרטיים:   ו

הראשון – פרסום חוצות זול יחסית, של פנים, שם, ומסר של מועמד. והשני – הפגנת כוח המסמלת שלמועמד המוזכר בשלט יש תומכים רבים המאמינים בו. מי שנזקק במיוחד לתליית שלטים הם בעיקר מועמדים השואפים להוכיח שיש לקחתם ברצינות כמנצחים אפשריים, אך גם המועמדים הותיקים והמובילים נאלצים בדרך כלל להיגרר להפגנת כוח זו.   ו

בדרך כלל לראשי רשויות מכהנים קל במיוחד לתלות שלטים רבים, בשל מעמדם, הכרויותיהם, והחשש הקיים, לעיתים, אצל תושבים לתלות שלטים עבור מתחריהם, או לסרב לבקשתם המנומסת לפרגן בשלט צנוע על הגדר או על המרפסת. חלק מראשי הרשויות מנצלים את כוחם ומעמדם כדי לתלות שלטים רבים ככל האפשר, ולו בכדי להרתיע את היריב, לשדר עוצמה בלתי ניתנת לערעור, ולהוכיח עוד לפני שהמרד נגדם מבשיל - מי שולט בעיר. אך גם ההיפך ניתן לראות, וישנם מקרים בהם דווקא ראשי רשויות שבאים מעמדת כוח, בוחרים להדיר רגליהם מזירה זו. צעד אמיץ עשה ראש עיריית אור יהודה יצחק בוכובזה, שבבחירות 2003, למרות שהעיר כולה לבשה שלטים צבעוניים של ארבעת יריביו – הוא הקפיד שלא לתלות ולו שלט אחד מטעמו. העובדה שבכל העיר לא היה שלט אחד הנושא את שמו, לא מנעה ממנו לזכות שוב בראשותה.   ו

אך מה שיכול לעשות ראש עיר חזק ומוכר, לא יכול להרשות לעצמו מועמד אחר, שצריך וגם רוצה להראות כי יש לו תומכים וכי הוא בעל סיכוי סביר לנצח. עבור מועמד כזה, תליית השלטים על חלונות, גגות ומרפסות - היא הכרח, וככל שיקדים כך ייטב. מועמד כזה צריך להתחיל במלאכת תליית השלטים ברגע שהוא אסף לעצמו רשימה מינימאלית של כתובות לתלייה, ולהפעיל צוות שילוט קבוע שימשיך ויתלה בכל יום שלטים נוספים.   ו

שלושה סוגי הדפסה נהוגים לשלטים אלה:   ו

הפלריגים – חומר דמוי יוטה, שמאפשר הדפסה פשוטה ביותר. הפלריג הוא זול (6-7 שקלים למטר), אך גם ידוע באיכותו הנמוכה. הפלריג "חי" תקופה קצרה של שבועות מעטים, ולאחריה הוא דוהה לחלוטין - בעיקר צבעי האדום והצהוב שבו. הצבע הסגול הופך בזמן הזה לכחול, בשל דהיית המרכיב האדום. ראיתי גם פלריגים שלאחר כחודש בשמש, פשוט התפוררו לאבק ונעלמו כשהם מותירים כמה אזיקונים למזכרת, מבלי שאפילו צריך לפנות אותם. מגרעות נוספת של הפלריג: לא ניתן להזמין אותו בכמויות קטנות של שלטים בודדים, אלא רק בכמות של מאות, לא ניתן להדפיס צבעים זה על גבי זה, ולא ניתן כלל להדפיס תמונות וצילומים, אלא רק איורים פשוטים בצבע אחד.   ו

הפוליגלים - גם הם זולים יחסית, אך מוגבלים בגודלם לגודל של גיליון, וקשה יותר לתלות אותם. השימוש בפוליגלים הוא נדיר יחסית, ונפוץ בעיקר על חלונות קטנים.   ו

השמשוניות - מדובר בחומר דמוי פלסטיק גמיש, עם הדפסה דיגיטאלית איכותית (כלומר ניתן להדפיס גם בכמויות קטנות או אפילו שלט בודד), שבה אפשר להדפיס גם צבע מלא ואפילו צילומים. הכל מתקבל ברמת הדפסה גבוהה, ובחומר שיכול "לשרוד" היטב בשמש הישראלית. השמשונית אמנם פותרת את רוב הבעיות, אך מחירה יותר מכפול מהפלריג, ונע בין 15 ל-20 שקלים למטר. (כמובן שישנם בתי דפוס שמנצלים את חוסר הידע של הלקוח ודורשים 50 שקל למטר. בכל זאת אנחנו בישראל). השמשונית מגיעה עם לולאות לקשירה בקצוות, בתי דפוס גם מציעים תמורת תשלום נוסף לתפור מכפלת בשוליים ששומרת על אורך חייו של השלט ושרידותו לרוחות. בדרך כלל תפירה זו לא נחוצה עבור קמפיין של שלושה-ארבעה חודשים.   ו

בהתלבטות על איזה חומר להדפיס את השלטים שלנו, כדאי לקחת בחשבון גם אפשרויות פחות מקובלות, שצצות מפעם לפעם, כמו סוגי ניילונים חדשים, וחומרי הדפסה חליפיים שהם דמויי שמשונית, אך מאפשרים להוזיל עלויות.   ו

להחלטה על איזה חומר להדפיס יש משמעות כספית, שכן תקציב הדפסת השלטים הוא סעיף משמעותי בסך התקציב של קמפיין. האיכות של השמשונית היא מפתה מאוד, ובשנים האחרונות אנחנו רואים פחות ופחות את השימוש בחומרים הזולים יותר כפלריג, והשמשוניות, האיכותיות יותר, הן המקשטות את רחובותינו.   ו