אין מסיבה בלי מוסיקה, ובישובים מסויימים, במיוחד כאלה בחתך סוציואקונומי נמוך, אוהבים המועמדים להשתמש בג'ינגל בחירות, ונוהגים להסביר ש"ג'ינגל מרים לפעילים את המורל". יצירה אומנותית זו, בד"כ נתרמת חינם ע"י "אמן" מקומי חובב שלוקח יוזמה, מחבר כמה חרוזים חצי אפויים, ואת זה הוא מלחין בנוסח מזרחי, מעבד, מנגן, שר (או נוער כחמור), מלווה את עצמו בקולות רקע, ועוטף בגימור הפקתי שמושפע מ"דינאמו מסחה" - והנה יש לנו ג'ינגל. רצונם של מתנדבים אלה לייצר ג'ינגל הוא כה גדול, עד שהם מגיעים להציע את שרותיהם וכשרונם כשהם כבר מצויידים בכמה רעיונות מוכנים ומעובדים, וכמה חרוזים ואמירות שינצחו את הבחירות, העיקר שאחד מהם יתקבל, ויקנה להם מעמד נצח של מוסיקאים יוצרים. אם יש דבר אחד בטוח בקמפיין כולו, זה שאין שום הסבר שישכנע את היוצר לסגת מרצונו העז להשמיע את הג'ינגל שלו בחוצות העיר.      ו

יש גם אופציה אחרת: יש אולפנים שב-3000 שקלים מספקים הפקה שלמה, שכוללת הלחנה, עיבוד, נגינה וביצוע ברמה גבוהה, וכל מה שמוטל על המועמד לספק זה את המילים. בדר"כ כלל מדובר בהפקות מקצועיות ומכובדות.    ו

בין אם הולכים על משהו חינמי מהז'אנר החובבני, ובין אם הולכים על הפקה מקצועית, נשאלת השאלה אם כדאי בכלל שג'ינגל יסתובב באזור, ואם הוא באמת ירים את המורל יותר מאשר יעצבן. על כך אין לי תשובה, והיא תלויה במקום ובסוג האוכלוסייה. זכורים לי קמפיינים שרקדו כל הדרך אל הקלפי ונגמרו בהצלחה, וזכורים לי גם מקרים הפוכים. רק דבר אחד בטוח: אם מחליטים ללכת על יצירת ג'ינגל, כדאי מאוד שהוא ייעשה ברמת הפקה גבוהה, שירה מקצועית, מילים אינטיליגנטיות ועברית מוקפדת, וכמובן הלחנה ועיבוד ברמה גבוהה.     ו

ועדיין, יש גם פתרון נוסף, ורבים עשו בו שימוש מנשיאי ארצות הברית ועד מפלגות לכנסת בישראל: אפשר פשוט לאמץ שיר קיים עם מסר מתאים, ולהשתמש בו כשיר מוביל בקמפיין. לא לשנות בו את המילים כמובן, ולא להקליט אותו כקאבר, פשוט לקחת את הביצוע המקורי, באופן חוקי ולגיטימי לגמרי, ולהפוך אותו לשיר הקמפיין שלנו. כך עשה למשל נפתלי בנט עם השיר "משהו חדש מתחיל עכשיו" של דני רובס, או מועמדת מקומית בראשון לציון מטעם "הירוקים" עם השיר "אני אצבע את השלכת בירוק" של יורם ארבל. בחירה מדוייקת של שיר קיים, על מסריו וחרוזיו, יכולה לפתור את בעיית הג'ינגל, וגם לחסוך את הכסף.        ו