נניח שפתחת תנועה פוליטית שמציעה פוליטיקה נקייה, יותר תרבות, יותר חינוך, יותר טיפוח, יותר תשתיות, ויותר בלה בלה בלה בלה בלה. הקמת התנועה היא כמו פתיחת דוכן מכירה בתוככי ביתך שלך, וכעת אם לא תפעל באופן נמרץ לשווק את הרעיון ולהוציאו אל האור – הוא יישאר נחלתך הפרטית. אך מעבר לפינה מחכה לך ההפתעה הבאה: גם לאחר שהוצאת את דוכנך הצנוע אל כיכר העיר, והצגת בו את מרכולתך, גם בכך עדיין לא די, ואתה נבלע בתוך בזאר סואן של רוכלים נלהבים וקניינים אדישים. עכשיו הגיע הזמן לזרוק "מדליק פחמים" אל תוך המנגל הכבוי שלך – אותו דבר שיצור לך בערה מהירה ולזמן קצר, בתקווה שמשהו יישאר אחריה. במילה אחת, נקרא לזה "גימיקים", אותן פעולות שנועדו למשוך תשומת לב, ולגרום לאנשים להרגיש בנוכחותך, אותן פעולות שנועדו לגרום לאנשים חדשים להבחין בך, ולגלות עניין במסריך. לשם כך, נחפש גימיקים מקוריים וזולים, שמזכירים את קיומך ונתקלים בפרצופים מחייכים.   ו

אצל משרדי ההפקות השונים נוכל למצוא רעיונות רבים, למוצרים קטנים הכוללים את שמו המודפס של המועמד או המפלגה, או סיסמת הבחירות, ואפילו דיוקנו של המועמד המחייך, על גבי קופת חיסכון קטנה, בפאזל 100 חלקים, או מתוך מאפרה. מה אין בקטלוגים האלה... משקיקי קפה קטנים (אתה "מזמין את הציבור לשתות איתך קפה"), סרגלים עם דיוקנך (כי אתה ישר כמו סרגל), ועטים (שלפעמים גם כותבים), ועד עמדות לדוכנים, תליונים שעושים ריח לרכב, מצנחים, משוטים, צלחות מעופפות, ספרי בישול, ואפילו שעוני קוקיה עתיקים עם פרצופך חרוט על ראש הקוקיה תוכל לקבל – הכל כרוך בתשלום.   ו

הגימיק השחוק והנדוש ביותר הוא חלוקת פרחים לעוברים ושבים בתירוץ של יום האשה, יום האהבה, או כניסת השבת. אך זהו בעצם מפגן של בנאליות וחוסר מקוריות, ואפילו מהווה שדר לא ראוי של חיזור רומנטי אחרי הבוחרים. בעולם המודע והמתוחכם של היום, חלוקת פרחים מתאימה דווקא למועמדים ברמה נמוכה, שלא מבינים שבאקט חלוקת הפרחים אין כל מסר, אין תיחכום, אין חידוש, ויש הרואים בו אפילו צעד מביך המנסה בעזרת שימוש בגימיק זול ומוכר להפעיל מניפולציות רגשיות על הבוחרים ובעיקר על הבוחרות. ואם לא פרחים, אז מה בעצם אנחנו מחפשים?   ו

גימיק מוכר אחר הוא בלוני ההליום: בכל התאספות ברחוב, בכל דוכן שמוצב אי-שם, או פעילות כזו או אחרת, הקהל הרב צובא דווקא על הדוכן בו מנפחים ומחלקים בלונים אלה. כל אחד אוהב בלונים, במיוחד אם הוא בן שלוש, אך בתוך תוכם גם ההורים והסבים והסבתות אוהבים ללכת עם בלון צבעוני לצידם, עד כדי כך אוהבים, שיסכימו אפילו לעמוד בתור מול דוכן של פוליטיקאי מקומי שעליו מעולם לא שמעו, ולעיתים אפילו לקבל הרצאה מאולתרת מאותו פוליטיקאי. האם זה יביא תומכים חדשים? כנראה שלא. אך במחיר של 3 שקלים לבלון, אתה קונה לעצמך קרנבל קטן בסביבת הדוכן שלך, טיפטוף של בלונים בצבע האהוב עליך שממריאים לשחקים, והרבה מבטי קינאה של "איך לא חשבתי על זה" מצד הרוכלים בדוכנים שליד.   ו

מערכת בחירות לרשויות מקומיות, בד"כ חולפת בדרכה על פניו של ראש השנה. את ראש השנה מנצלים כולם לשלוח שנים טובות או לפרסם "שנה טובה" בעיתונות המקומית, עמ' 28 למטה. אך מי שרוצה להיות מקורי, לא מסתפק במודעת "שנה טובה" סתמית, אלא מתכנן מבצע שלם של פעילות שטח, שכולל שי קטן: רימון, או צינצנת דבש קטנה, או לפחות סוכריית דבש עטופה, ומדהים לראות כיצד הקהל נוהר למקום שבו מחלקים משהו אכיל. גם מבצעי חלוקה בבתים מתקבלים תמיד בברכה אם נשארת מהם מזכרת, וטבליית שוקולד שעולה חצי שקל יכולה להיות ההבדל בין פרצוף חמוץ למתוק בדלת הנפתחת מולנו.   ו

גימיקים רבים הם מקובלים מאוד, כמו לוחות שנה, עטים, מפיצי ריח לרכב, צמידים מודפסים עם מסר לאומה, סלי קניות ידידותיים לסביבה, ועוד ועוד. אך אני תמיד ממליץ למועמד לוותר על סריקת רשימות מוכנות, ולחשוב על משהו מקורי, מיוחד רק לו, שגם משתלב בצורה טבעית, ולא מאולצת, במסר הכללי של הקמפיין.   ו

גימיקים שיווקיים הם יוזמה חיובית, כשהם באים במינון מוגבל ובתקציב חסכוני. לא כדאי להיצמד בהכרח לרעיונות שכבר מוצו, תמיד כדאי לחשוב על רעיון חדש ומקורי. כדאי להימנע ממהלכים מעצבנים כמו שליחת דו"חות חניה מזוייפים או צווי גיוס למילואים שמתבררים כהפתעה משעשעת. בשיווק כמו בשיווק, חשוב להישמר קודם שלא להזיק, מעבר לזה הכל אפשרי, ואין לדעת מאין יצוץ הרעיון המנצח...   ו