אז איך בעצם בודק פלוני אם כדאי לו "לקפוץ לבריכה הפוליטית", ולהקדיש מזמנו, כוחו וממונו לרעיון זה, שאיש אינו יודע לאן יוביל? השיקולים שמועמד נבון צריך לקחת בחשבון הם שלושה:    ו

א. השיקול הברור של הסיכוי לנצח, או לפחות, לזכות באחד מ"פרסי הניחומים" השמורים לבעלי כוח פוליטי, גם אם לא ניצחו: סגן ראש רשות מקומית, חברות במועצה, תפקיד ציבורי בכיר כלשהוא, או קירבה למוקדי הכוח. בכך נעסוק בהמשך.   ו

 ב. היכולת הכלכלית לספוג הפסד. קמפיין מתוכנן ומבוצע היטב – שומר על תקציב מוגדר מראש, שבו גם נלקחות בחשבון הכנסות שונות. לעיתים אף קורה שהסכום המתקבל מספק לחלוטין את צרכי הקמפיין, ובמקרה יחיד ונדיר גם ראיתי מועמד שבאקט בעייתי, מושך לעצמו משכורת חודשית בגין "עבודתו כמועמד", מכספי הקמפיין שאותם הצליח לגייס מתורמים. אך רק לצורך שקט נפשי במהלך הבחירות, צריך המועמד לחשוב מראש מה יעלה בגורלו במצב הגרוע ביותר, של הפסד, או של אי הצלחה בגיוס תרומות. האם במצב כזה יהיה עליו למכור את הבית? לשבור קופות גמל? לתרום איבר חיוני? לוותר על אחד הילדים?   ו

על המועמד לברר לעצמו שאלות כלכליות של מקורות מימון העומדים לרשותו, לעומת גובה ההשקעה הנדרשת, ואף של אובדן הכנסות הכרוך בהתמסרות לקמפיין בחירות, ולוודא מראש שלא יהיה מדובר באסון כלכלי שיוביל, במקום ללשכת ראש העיר – לתור באגף הרווחה.  ו

 ג. אבל מעבר לשיקולים הרציונאליים של סיכויי הניצחון וסכנות ההפסד, עומד מעל הכל השיקול האמוציונאלי, והאישי ביותר: עד כמה הדבר בוער בתוכך? עד כמה תרגיש בעתיד תחושת פספוס אם תוותר על השתתפות ותישאר גם הפעם צופה מן הצד? עד כמה שבעת משיגרת החיים ועד כמה אתה זקוק לאתגר חדש?  ו

מה מניע מטפס הרים במסעו? קול פנימי שקורא לו לצאת ולממש את יעודו. ולמי מאיתנו אין תחושת פספוס לעיתים, כשהוא נזכר בעצב איך ויתר על קריירת ריקוד, שירה, דוגמנות, רפואה, או כדורגל? אלה שמכירים את הרגשת הצער המלווה ברגשי קינאה כלפי אלה שכן מצאו את יעודם, יודעים שלעיתים אדם צריך ללכת בעקבות ליבו, ולו בכדי להסיר מעליו את הנטל העתידי, לתהות שמא פיספס את הזדמנות חייו, ושברגע האמת – הוא נכנע לפחד.  ו

ולכן על אדם לבחון בתוך עצמו עד כמה בוער בו הצורך להתמודד, כמה סיפוק הוא ישאב מהשליחות הציבורית, ומה האלטרנטיבות האחרות שמציעים לו החיים כדי להגשים את עצמו, ולהגיע לתחושת מיצוי אישי ומקצועי.  ו

התרכובת בין שלוש השאלות האלה יוצרת תמיד דילמה קשה, שמעורבים בה הערכה פוליטית מפוקחת, שיקולי כסף, משפחה ואיכות חיים, ותחושות אישיות של אדם לגבי עצמו ולגבי חייו. "רגע ההחלטה הוא רגע של בדידות" אמר אריאל שרון, וזה כנראה השיעור הראשון של איש ציבור – עוד לפני הפיכתו לכזה.  ו