כאשר אדם שולף מתיבת הדואר שלו עיתון בחירות – הוא עלול להתייחס אליו בספקנות מסויימת, לעיתים אפילו בכעס. הוא יודע שהעיתון נועד לקנות את קולו, ושכל הכתוב בו הוא לצורך עניין זה בלבד. לעיתים הוא אכן קורא בעיון את תוכן העיתון, לפעמים מסתפק ברפרוף קל, ולעיתים ימצא העיתון את מקומו בפח הקרוב מבלי להיפתח כלל. אך אם לעיתון זה יצורף פתק קטן בכתב יד: "לאיציק, מקווה שתהנה מקריאת העיתון שיופץ בקרוב, אשמח לשמוע את דעתך עליו, ז'וז'ו כהן", הרי שהתמונה תשתנה פלאים: האדם שמקבל את העיתון יתייחס אליו באהדה ובכובד ראש, וירגיש לפתע חשוב ומיוחד. את כל השינוי הזה חולל פתק קטנטן שבכתיבתו הושקעו 10 שניות ו-0 אגורות.   ו

זהו כוחו של היחס האישי, הדורש אמנם מחשבה, תשומת לב, ורגישות, אך הוא יעיל מאין כמוהו, ותוצאותיו הן הצלחה מובטחת. אחוז התומכים מבין אלה שיזכו להתייחסות אישית יהיה גבוה בהרבה מזה של כלל הציבור, ואין עוד שיטה כה יעילה, זולה, ובטוחה להגדלת התמיכה.   ו

הפרסום האישי מתבצע באופן שוטף ויומיומי ע"י מטה הבחירות, בשתי דרכים. הראשונה: כתיבת מכתבים אישיים רבים ככל הניתן ומענה כתוב (במסירה אישית ע"י שליח) לכל אדם הפונה אל המטה או אל המועמד בשאלה, בקשה, או אפילו מחאה.   ו

הדרך השניה היא צירוף פתקים, כמו בדוגמא שניתנה, להפקות פרסומיות שמחולקות לכלל הציבור. לשם כך על המועמד לאסוף באופן שוטף שמות וכתובות של אנשים איתם היה לו מגע כלשהוא או היכרות בסיסית חדשה. צירוף פתק אישי זה, יהפוך את ההיכרות - לקשר עם אופי חברי ואישי יותר.   ו

מטרת היחס האישי בפרסום היא לתת לאדם תחושה של קשר ישיר, של הכרות, של שיחה בגובה העיניים. לא נוכל להגיע בדרך זו לכל אדם, אך ככל שנרבה – הרי זה משובח. הרבה פתקים אישיים, יסייעו ללא ספק להגיע גם לריבוי פתקים בקלפי.   ו