עשרה יהודים – עשר דעות, אומרת הנוסחה, ויש המוסיפים "לפחות". ואיך יוצרים, במציאות זו, נוסח אחיד של מצע בחירות? כמובן שהדבר כמעט בלתי אפשרי - צוות לא יכול לכתוב מצע אחד שכולם מסכימים עליו, הרי אי אפשר להסכים בהכל, ולא פעם גם ראיתי שהנסיון להגיע לקונצנזוס רחב מוליד מתחים וקרעים מיותרים, כמו למשל בין פעילת זכויות בעלי החיים שהצטרפה לתנועתנו, לבין חבר התנועה הותיק, ד"ר וטרינר, המעוניין לסלק חתולים משוטטים. הפיצוץ שבדרך מוביל למסקנה: פעילים של תנועה שרק נולדה, רצוי שידברו ביניהם כמה שפחות, ובוודאי טוב אם יישמרו מכניסה לפינות ללא מוצא.   ו

מכיוון שכך, לא כדאי להציע את תחילתו של תהליך מסוכן זה של דיונים קבוצתיים בכדי לגבש מצע בחירות. המצע אמור להיות מסמך שיווקי שמשיא את כוחה של התנועה, ולא ספר קודש של אמיתות צרופות שלאורן ינוהל הישוב. אך עם כל זאת, ועם כל היתרון העצום שבעבודה ריכוזית על המצע, תהליך הכנת מצע הבחירות הוא הזדמנות מצויינת לספק לאנשים תחושת שותפות ושייכות, וכן, גם ללמוד מהם על המקום ולשמוע רעיונות, שבחלקם יהיו רעיונות מוצלחים.    ו

כדאי שתהליך יצירת המצע יכלול את השלבים הבאים:   ו

א. הודעה לכל מי שמעוניין, שניתן להעביר רעיונות בכתב לצורך מצע הבחירות. בפועל אף אחד לא יעבור שום דבר, ואם יתקבלו חומרים כלשהם הרי שאלה רק חומרים מוכנים שפורסמו כבר איפה שהוא בעבר.   ו

ב. מספר קטן של פגישות אישיות קצרות בין כותב המצע לאלה מבין הפעילים שחשוב לנו במיוחד לחבק ולחבר, לצורך התייעצות בעניינים שברובם התשובה עליהם ידועה מראש. המטרה היא בעיקר "לתת כבוד" וללכד את השורות סביב התוצאה הסופית שתצא.   ו

ג. ניתן לקיים "ישיבת מצע" חד פעמית בהשתתפות חמישה עד עשרה אנשים. הם ידברו, יעלו רעיונות, יגיבו זה על דברי זה, ואילו כותב המצע יקשיב, ירשום וישאל שאלות במידת הצורך. מטרת הישיבה היא גם להוות שיחת חתך שתלמד את כותב המצע על הילכי הרוח, אך גם לשמש תשובה לשאלה העתידית: "מי לעזאזל כתב את זה?".   ו

ד. הכתיבה עצמה ע"י איש המקצוע שיכתוב את המצע.   ו

ה. איסוף צילומים רלוונטיים, עריכה ועיצוב.   ו

ו. העברה לתיקונים ע"י המועמד עצמו, זה שכתב את הטיוטה הראשונית, ועוד אדם או שניים, ולאחר סבב התיקונים - העברה להדפסה.   ו

כך נולד מצע. יש כאלה שהופכים את יצירת המצע לתהליך של מחקר ופיתוח שלא היה מבייש את נאס"א. אך כל הנסיונות ליצור מצע במסגרת חשיבה קבוצתית, חלוקה לצוותים, או סדנאות כאלה ואחרות – לא מובילות את המצע למקום טוב יותר. אותו מועמד שניסה לחבר מצע בדרך שבה האמין - ע"י הפעלה קבוצתית של קבוצות מיקוד, קבוצות ניסוי וקבוצות ביקורת, עם משחקי חברה, וסדנאת פסיכולוגיה, נומרולוגיה וגרפולוגיה בהנחיית רופאת אליל בתשלום – פרש עוד לפני שהספיק להכריז על מועמדותו. תהליכים פנימיים כמו יצירת מצע יש לקצר ולייעל ככל האפשר. פרק זמן של שבועיים עד שלושה לצורך יצירת מצע הבחירות זהו זמן סביר, מעבר לכך זה כבר סימן לחוסר יעילות.   ו