עשרה יהודים – עשר דעות, אומרת הנוסחה, ויש המוסיפים "לפחות". ואיך יוצרים, במציאות זו, נוסח אחיד של מצע בחירות? כמובן שהדבר כמעט בלתי אפשרי - צוות לא יכול לכתוב מצע אחד שכולם מסכימים עליו, ולא פעם גם ראיתי שהנסיון לעשות זאת מוליד מתחים וקרעים מיותרים, כמו למשל בין פעילת זכויות בעלי החיים שהצטרפה לתנועתנו, לבין חבר התנועה הותיק, ד"ר וטרינר, המעוניין לאסוף חתולים משוטטים. הפיצוץ שבדרך מוביל למסקנה: פעילים של תנועה שרק נולדה, רצוי שידברו ביניהם כמה שפחות, ובוודאי טוב אם יישמרו מכניסה לפינות ללא מוצא.   ו

מכיוון שכך, לא כדאי אפילו ברמז להציע את תחילתו של תהליך מסוכן זה של דיונים קבוצתיים בכדי לגבש מצע בחירות. המצע אמור להיות מסמך שיווקי שמשיא את כוחה של התנועה, ולא ספר קודש של אמיתות צרופות שלאורן ינוהל הישוב. לכן, את הכנת המצע יש להפקיד בידיו הבלעדיות של איש מקצוע שתפקידו הוא כתיבה, עריכה או פרסום. אך עם זאת, הכנת מצע הבחירות הוא הזדמנות מצויינת לספק לאנשים תחושת שותפות ושייכות, וכן, גם ללמוד מהם על המקום ולשמוע רעיונות, שבחלקם יהיו רעיונות מוצלחים.   ו

כדאי שתהליך יצירת המצע יכלול את השלבים הבאים:   ו

א. הודעה לכל מי שמעוניין, שניתן להעביר רעיונות בכתב לצורך מצע הבחירות. מה שיקרה כנראה בפועל, זה שאיש לא יעביר רעיונות בכתב, (כל אלה שישמחו לשבת ולפטפט על המצע ערבים שלמים, ישמחו פחות להקדיש זמן למחשבה ולכתיבה), ורק צדיק אחד, שלא לומר "נודניק", יקח את הדבר ברצינות - ויעביר קלסר עמוס רעיונות.   ו

ב. מספר קטן של פגישות אישיות קצרות בין כותב המצע לאלה מבין הפעילים שחשוב לנו במיוחד לחבק ולחבר, לצורך התייעצות בעניינים שברובם התשובה עליהם ידועה מראש. המטרה היא בעיקר "לתת כבוד" וללכד את השורות סביב התוצאה הסופית שתצא.   ו

ג. ניתן לקיים (אבל בהחלט לא הכרחי) "ישיבת מצע" חד פעמית בהשתתפות חמישה עד עשרה אנשים. הם ידברו, יעלו רעיונות, יגיבו זה על דברי זה, ואילו כותב המצע יקשיב, ירשום וישאל שאלות במידת הצורך. מטרת הישיבה היא גם להוות שיחת חתך שתלמד את כותב המצע על הילכי הרוח, אך גם לשמש תשובה לשאלה העתידית: "מי לעזאזל היה מעורב בכתיבת הדבר הזה?".   ו

ד. הכתיבה עצמה ע"י איש המקצוע שיכתוב את המצע.   ו

ה. חלוקת הטיוטה בין 3-6 אנשים קלי-קריאה שיבצעו תיקונים ויעירו הערות. מקובל שאחד מהם הוא המועמד עצמו.   ו

ו. ביצוע התיקונים לפי שיקול דעתו של זה שכתב או המועמד עצמו, הגהה סופית, עיצוב והדפסה.   ו

כך נולד מצע. יש כאלה שהופכים את יצירת המצע לתהליך של מחקר ופיתוח שלא היה מבייש את נאס"א. אך כל הנסיונות ליצור מצע במסגרת חשיבה קבוצתית, חלוקה לצוותים, סדנאות כאלה ואחרות – מובילות לשום מקום. אותו מועמד שניסה לחבר מצע בדרך שבה האמין - ע"י הפעלה קבוצתית של קבוצות מיקוד, קבוצות ניסוי וקבוצות ביקורת, עם משחקי חברה, וסדנאת פסיכולוגיה, נומרולוגיה וגרפולוגיה בהנחיית רופאת אליל בתשלום – פרש עוד לפני שהספיק להכריז על מועמדותו. תהליכים פנימיים כמו יצירת מצע יש לקצר ולייעל ככל האפשר. פרק זמן של שבועיים עד שלושה לצורך יצירת מצע הבחירות זהו זמן סביר, מעבר לכך זה כבר סימן לחוסר יעילות.   ו