ישיבות עבודה אין-סופיות הן תופעה מוכרת והרסנית במהלך קמפיינים, הרי כולם רוצים להיות חשובים, להשתתף בקבלת ההחלטות, להילחם למען עמדותיהם, ולהוכיח שהם יותר צודקים מעמיתיהם. אלא שבמהרה נגלה שמרוב ישיבות עבודה – אין עבודה, ושהפעילים, ובעיקר ה"מכובדים" וה"בכירים" שבהם, אינם רואים את הישיבות כנדבך שולי בפעילות המטה – אלא הישיבות הן עבורם העבודה עצמה.   ו

רבות דובר על חשיבה קבוצתית, סכנותיה וליקוייה, ובלינק שבסוף פרק זה אפשר לקבל על כך מידע נוסף. אך מבחינתנו, המעוניינים בסך הכל לנהל מטה בחירות אפקטיבי, יש לפחות חמש סיבות טובות להימנע לחלוטין מישיבות עבודה:   ו

א. כל שעה שמושקעת בישיבה – באה על חשבון עבודה בפועל. חשבון פשוט: ככל שירבו הישיבות – תתמעט העבודה.   ו

 ב. קיום ישיבות מחלק את הפעילים לדרג מתכננים וחליטים ודרג מבצעים, וכאשר מדובר בפעילים מתנדבים – תופעה זו היא לא מומלצת. המאבק על השתתפות בישיבות עלול להפוך לפוליטיקה פנימית מציקה שמתבטאת במלחמות לא פחות קשות מהמלחמות ביריבים המשותפים. אלה שיוזמנו לישיבה יראו בזה סמל למעמדם הרם שמעניק להם סמכותיות, ואלה שלא יוזמנו – ייעלבו מכך שלמרות עבודתם הקשה הם עדיין נחשבים לפעילים "פשוטים" – וכך גם נכונותם לבצע עבודת שטח קשה – תיעלם במהרה. יוזמנו כולם – יווצר כנס פעילים המוני שבו לא ניתן לקיים דיון ענייני.   ו

 ג. ישיבות הן לא רק מקום המשמש לקבלת החלטות, אלא בעיקר ל"שחרור קיטור" מהול בגזים רעילים. הדינמיקה הקבוצתית בישיבה מתפתחת לא פעם לריבים מרים והאשמות הדדיות, שיוצרות מתחים פנימיים. הרבה בעיות פנימיות מתחילות בישיבות. הישיבות הן מקור לקינאה, כעסים, ריבי סמכויות, האשמות, וחיכוכים יתרים, ולמגע הדוק מידי בין אנשים שרצוי מאוד שהמגע ביניהם יהיה מינימאלי, וההכרות – שטחית ומרוחקת. כפי ששכנים טובים אלה שכנים עם גדר גבוהה ביניהם – כך צוות פעילים טוב זהו צוות שבו לכל אחד יש את התחום המוגדר שלו, ללא מגע מיותר עם חבריו.   ו

 ד. החלטות שמתקבלות בפורום גדול של פעילים הן תמיד פחות טובות מאלה המתקבלות על-ידי איש מקצוע יחיד. המשפיעים העיקריים בישיבה הם לא הצודקים אלא הצועקים מלוא גרונם, ובנסיון לפשר בין הניצים, ההחלטות המתקבלות הן לפעמים יצורי כלאיים מוזרים ברוח הציטוט שלמעלה.   ו

 ה. יש לצאת מנקודת הנחה שמכל ישיבה יהיו הדלפות. הדלפות (במיוחד כאלה שלא מתגלות) הן כמעט בלתי נמנעות, גם בפורום של אנשים קרובים ונאמנים לחלוטין.   ו

הסיבה הנוספת שלא לקיים ישיבות, היא שלצד הנזק הפוטנציאלי – אין כל תועלת. הרי מנהל קמפיין טוב שיודע לאן הוא מוביל - לא זקוק לישיבות רבות משתתפים, ודי לו בהתייעצות אישית על-פי שיקול דעתו עם הנוגעים בדבר, ובניהול קשר שוטף עם כל אחד מבעלי התפקידים לחוד. קמפיין שפועל על-פי תכנית עבודה מסודרת ומוגדרת – לא זקוק לישיבות של תכנון ומחשבה, אלא לדבר ההפוך מהם – עבודה בפועל. הקמפיינים הטובים ביותר עוברים בלי אף לא ישיבה אחת, ורק תדריכים לבעלי תפקידים – כשהדבר נדרש.   ו

ולכן טוב יעשה מועמד אם יוציא אל מחוץ לתחום ישיבות מטה, ישיבות הנהלה, ישיבות מזכירות, ישיבות מטה יום בחירות, ישיבות מועמדים, ישיבות צוות הסברה, ישיבות ועדת תגובות, ישיבות צוות היגוי, ישיבות ראשי התנועה, הנהלת המפלגה, מיטבחון מצומצם, קבינט עליון, או כל ישיבה, איך שלא תיקרא, גם אם הויתור על ישיבות אלה כרוך בויתור על הכבוד והעונג לשבת בראש השולחן ולנהל את ויכוחי הסרק האין-סופיים והטחת האשמות ההדדית. החלטות מצויינות אפשר לקבל ללא ישיבות, במיוחד במטה בו כולם פוגשים זה את זה באופן יומיומי.   ו

מה בכל זאת אפשר לעשות?   ו

ישיבת מטה שבועית דלת משתתפים, בשעות "מתות" כמו שעת בוקר מוקדמת מאוד, שעת לילה מאוחרת, יום שישי בצהריים, או אפילו שבת בבוקר, בפורום שלא ימנה יותר מחמישה אנשים: המועמד, מנהל הקמפיין / יועץ, ועוד אדם או שניים מבעלי התפקידים המרכזיים ביותר (אחראי לוגיסטיקה, אחראי מנהלי קלפיות, גזבר, יועץ משפטי או מס' 2 ברשימה). את דבר הישיבות האלה אסור לפרסם, כדי להשאירם בפורום מצומצם. הרי אם אורח נוסף יבוא על דעת עצמו, לא יהיה פשוט לבלום אותו בפתח.   ו

מתכונת זו של ישיבה שבועית מצומצמת היא די והותר, במקום שבו באופן קבוע נמצאים האנשים בקשר שוטף, וחשוב להקפיד שתרבות הישיבות לא תגלוש מעבר למינימום הדרוש.   ו

חשיבה קבוצתית - מתוך ויקיפדיה